אני בן אדם רשע אם אני לא מאמין במחויבות חברתית, ואני מאמין שאדם לאדם זאב וכל אחד בתחת של עצמו?

שואל השאלה:
נגיד אם אני אראה בן אדם גוסס ברחוב אני לא אסתכל עליו... ולהומלסים אני לא אתן אגורה
כי אין לי קשר אליהם או שייכות אליהם

ובקטע של המדינה/לאום, אני לא מאמין בלהשתייך למדינה או עם כזה או אחר, אני נגד הרעיון של מדינות ולאומים... אני לא רוצה את עצמי כחלק מ"קולקטיב"

שואל השאלה:
נגיד כשהייתי בפולין.. לא הרגשתי שום שייכות חברתית או מחויבות אליהם..
ואותו הדבר לגבי ישראל, אני לא מאמין ש"כל עם ישראל אחים", כשאני עובר ברחוב אני רואה אנשים זרים שאין לי כל קשר תרבותי או רגשי איתם, למעט זה ששנינו מדברים עברית.

גם אני מרגישה וחושבת כמוך. לא נראה לי שזה הופך אותך לבן אדם רשע.

אתה לא בן אדם רשע וגם לא היחיד שמרגיש ככה אבל אני מציעה לך לשקול את זה מחדש.
בני אדם הם יצור חברתי ויש סיבה וגם השלכות ביולוגיות שהתפתחו באבולוציה בעקבות הצורך הזה. לא סתם מאוד קשה נפשית להיות בודד, ברמה שיכולה להוביל לאובדנות. פרקטית, תצטרך לברוח ליער כדי לא להיות תלוי באנשים. ואם תהיה תלוי בהם באופן שמשמש אותך רק לצרכיך האישיים, אנשים ירגישו את זה ויהיה להם לא נעים איתך ואלה חיים מלאים במתחים וכעסים ואגו והדחקה של רגשות. בסופו של דבר חיים אגואיסטים דורשים ממך כל הזמן להוכיח שאתה הכי טוב ולהתמודד כל הזמן הכי טוב שאתה יכול כדי לשרוד ואלה חיים שלא מאפשרים לך רגע של נחת להרהר בתוך עצמך מי אתה ומה אתה ומה נכון לך ומה עובר עלייך עכשיו ולמה. וגם אם נראה שכן, סמוך עלי, יש הרבה דברים מודחקים. כמובן שחשוב שתדע לדאוג לעצמך ולא להיות יותר מדי תלותי ובאופן כללי לסמוך על עצמך. אבל לא לסמוך על אף אחד אחר בכלל אפילו לא באופן זמני ולא לתת לאנשים להתערב בחיים שלך ולגעת במקומות רגישים שלך ושאתה תתערב בחיים שלהם ותיגע במקומות רגישים שלהם אלה חיים של סבל ואני אומרת את זה מניסיון.

שואל השאלה:
פעם הייתי זורק איזה שקל או שניים להומלסים וחשבתי שצריך להיות נחמד לאנשים וכל השיט הזה, אבל ככל שעובר הזמן אני פשוט מבין כמה שהאנושות חרא ואגואיסטית - חייב להתאים את עצמי לעולם

כסף להומלסים זה נחמד אבל זה לא מספק כי זו עזרה סמלית שמחזיקה לטווח קצר וכי היא חומרית. זה לא דורש הרבה מאמץ או מחוייבות, זו פעולה מאוד פשטנית..
אבל עזוב את זה. אתה לא צריך להתייחס לכל הומלס או אדם במצוקה שנמצא סביבך בשביל שתהיה לך מחוייבות חברתית. יותר מזה- אתה לא יכול. סביר להניח שאין לך כסף לממן את כל ההומלסים, כנראה אין לך זמן ללמד את כל העולים החדשים פה עברית, כנראה אין לך מספיק אוכל בשביל להאכיל את כל הילדים הרעבים באפריקה ועוד לא נגעתי בקצה של כל הצרות שיש בעולם... אם נרצה או לא, כולנו מתעלמים בסופו של דבר מרוב המצוקות בחברה, אין לנו יכולת נפשית או פרקטית להכיל את כל הסבל בעולם, אבל עדיין מדברים מסויימים כן אכפית לנו. וזו הבחירה שלך ממה אכפית לך וממה פחות ובמה אתה לוקח חלק ובמה לא וחשוב שתזכור את זה. אם אתה לא מרגיש שייכות לישראל או לפולין או לעולם זו לא השקפת עולם, זו תחושה.
אני מבינה מאוד למה שלא תרצה לתרום משהו לחברה שאתה לא מרגיש שייך אליה אבל זה לא כי זו דרך החיים הנכונה, אלא כי אתה מונע מהרגש שלך ואתה לא מרגיש שייך. אבל חשוב לציין שלהרגיש שייך זו בחירה. צריך לבחור להשתייך לאנשהו בשביל להרגיש שייך אליו. צריך לבחור להרגיש אחריות על מי שנמצא סביבך ולתרום לו באמת, מכל הלב, לא שקל, להקשיב לו ולצרכים שלו ולהגיד לו שאתה איתו ולפעול מתוך זה ובאמת להקדיש תשומת לב למצוקה שמולך. תאמין לי שמחוייבות כזו היא זו שחוזרת אלייך בתודה או עזרה בכיוון ההפוך כשאתה תצטרך. ויכול להיות שזה משהו שתוכל להקדיש רק לאדם אחד ושקל להומלס תוכל לעשרה אנשים, אבל האדם האחד הזה שבאמת השקעת בו הוא זה שבאמת יודה לך וזה באמת יספק אותך ובתכלס באמת עזרת לו.