אחותי יצאה לא בססר או שאני מגזימה?

היא יודעת שאין לי חברות ושיש לי חרדה חברתית ובעיות כאלה ואחרות, והיא יודעת שבגלל זה אני נשארת לבד לגמרי בכיפור כל הזמן ורציתי שנעשה משהו כיף ביחד אבל היא רצתה להיות עם חבר שלה.. אז אמרתי שאני אצטרף אליהם.. ואז היא אמרה שהוא לא רוצה פה בבית שהוא רוצה אצלו בבית אז אין לי איך להצטרף והיא לא יכולה לחזור באוטו אחרי כמה שעות כי כיפור. והורג אותי כמה לא אכפת לה ממני וכמה היא לא מנסה למצוא פיתרון ורק אחרי שאמרתי לאמא שלי באופן אירוני לגמרי ששוב אני לבד בחגים כשכולם יוצאים, ואמא שלי צעקה עליה(מה שממש לא תכננתי) היא באה אליי בתור טובה ושאלה אותי מה אפשר לעשות בשביל שזה יסתדר שהיא תוכל להיות איתי גם ושמעו את זה על הקול שלה שהיא באה לעשות לי טובה. שנייה אחרי שהיא ראתה שאני לא במצב רוח היא ברחה לחדר וזהו. גם כל היום ניסיתי להגיד לה שאני אוהבת אותה ושאני רוצה חיבוק וזה והיא המשיכה לדבר אליי בטון לא נעים והרחיקה אותי ממנה (גם אם זה לא היה עם רוע עדיין) והייתה בטלפון כל פעם שניסיתי לדבר איתה. והאופציה היחידה שנעשה משהו ביחד זה שנלך לסופר ביחד ועכשיו גם את זה אין לי כי היא רבה עם אמא שלי ועד שאמא שלי לא תתנצל היא לא תלך לשום מקום... היא בוחרת להיות אגואיסטית לפני שהיא בוחרת להיות אחות וזה הורג אותי.. וזה לא שיש לה משהו היא עכשיו בחופש מהלימודים עוד חודש וחצי לפחות..
אחר כך כבר התפרקתי והתחלתי לבכות מההנהגות שלה כל היום והיא פשוט יצאה וקראה לי פסיכית. פה זה נגמר.