אחותי גורמת לי לבכות.(ארוך..)

אז קצת רקע אני בת 13 היא 17 אף פעם לא היינו בקשר טוב תמיד רבנו לפעמים זה הגיע למכות אבל היינו משלימות מהר
-לאחותי יש בעיה כזאת שהיא מתעצבנת נורא מהר על דברים קטנים וזה ממש חמור כי אני יכולה רק בטעות לעשות פרצוף טיפה מבואס כזה בזמן שאנחנו מדברות והיא ישר תגיד 'מה את ישר עושה פרצוף יואו' וללכת למרות שהיא מתנהגת יותר גרוע מרק פרצוף בעצמה אליי.
בחצי שנה האחרונה היינו ממש בסדר בקושי רבנו היינו מדברות מלא ומשתפוץ אחת את השנייה עד שפעם אחת לא הקשבתי לה כי הייתי ביום רע ומאז היא ממש התעצבנה עליי והתחילה נורא לשנוא אותי
זה היה ככה חודש לא דיברנו לא הסתכלנו אחת על השנייה בקושי היא משנאה ואני מפחד שהיא תצעק עליי
עד שיום אחד שחזרתי הביתה היא שאלה אותי איך היה בבית ספר וזה העלה לי את כל המצברוח
ומאז אותו יום היא הפסיקה לשאול איך בבית בפר או מה שלומי ורק מבקשת ממני בגדים
עכשיו, רק לשמוע אותה מדברת אליי לא בכעס עושה לי ממש טוב, אז כשהיא מבקשת ממני בגד אני ישר נותנת לה ממש בשמחה. ממש לעתים רחוקות היא מדברת איתי על נושא משותף של שתינו או שואלת אותי עליו, בהכי סבבה, ואנחנו מדברות וכיף לי, אבל כאן מגיע הקטע
כשאני מבקשת ממנה בגד היא דופקת לי פרצוף ומתעלמת, ואני שואלת עוד פעם והיא מסתכלת עליי בצורה ככ דוחה שכאילו הרסתי לה את כל החיים ולא עונה. וזה רק בגד! וגם כשאני רוצה לפתח איתה שיחה על נושא משותף של שתינו אותו דבר, מסתכלת עליי עם פרצוף נוראי ומתעלמת. וזה הדבר שהכי הורס אותי. ואני אחרי זה בוכה את הלב שלי לכרית, והיא שומעת אתזה אני בטוחה, ולא אכפת לה. כשהיא בוכה וכשיש לי אומץ אני שואלת אותו מה קרה, אבל גם אז היא מתעלמת.
וכשאני בכלל אנתק איתה קשר היא תגיד לי 'למה את מתנהגת אליי כלכך דוחה בגללך אני בדיכאון'.
וזה הדברים שגורמים לי באמת להפסיק ליצור כל קשר איתה אפילו שהיא ישנה בחדר ממולי.
לאמא שלי לא אכפת, עם כמה שאני מדברת איתה ועם כמה שאני אומרת לה שקשה לי היא אומרת לי להתעלם ולשכוח.
אני לא יודעת מה לעשות כבר. היא ממש חסרה לי כי אני באמת אוהבת אותה היא אחותי!
אני אשמח אם תייעצט לי מה לעשות ...