איך התמודדתם עם מישהוא שממש אהבתם והוא שבר לכם את הלב?!

שברתי לו תפנים

כלום הזמן עושה את שלו

בוכה בהתחלה

זמן מרפא את הכל.
רק זמן, באמת.
קלישאה לגמרי, אבל רק זמן.

פוצצתי לו את החווה

לא יודעת אם לקרוא לזה "התמודדתי", ניסיתי להמשיך הלאה בשילוב עם רחמים עצמיים (זה היה רע).

בסבל רב

לאט לאט היה קשה אבל היום אנחנו ידידים טובים

כמו טוב לעוף בעד עצמנו

זאת הייתה חברה טובה שאהבתי הכי בעולם אבל לא בקטע רומנטי אני עונה בכל זאת שעוד לא התמודדתי
זה באמת היה אחד הדברים הכי מזעזעים שהרגשתי בחיים שלי עברה כמעט שנה ובחודשים הראשונים באמת כל יום מחדש כמה פעמים ביום הייתי שואלת את עצמי אם ומתי כבר יבוא יום שאני לא אחשוב על זה וזה לא יעניין אותי. אני עדיין חושבת על זה אבל כבר לא כל יום ועדיין עצוב לי אבל לא תמיד, מדי פעם אני עדיין חולמת שאחנו חברות ומדי פעם יש ימים שאני ממש ממש ממש מבואסת ומעוצבנת בגלל זה בלי קשר גם באלי לשתף שממש נשר לי השיער והיו לי מלא פצעים הייתי תמיד בלחץ וכנראה ממש יצאתי מאיזון אבל זה עבר אחרי כמה חודשים גם
עכשיו אני מנסה להימנע ממנה וממה שקשור אלייה כי אם אני רואה משהו זה ישר עושה לי מצב רוח רע
גם חשבתי שאני בחיים בחיים לא הולכת לסמוך על אף אחד לעולם אבל בעצם כנראה שאני כן, זה עדיין מאוד מפחיד אותי שזה יקרה שוב אבל,
החיים ממשיכים
תקיפי את עצמל בחברים ותחביבים תעסיקי את עצמך ותקווי שהזמן יעשה את שלו

העפתי מהחיים
רחוק מהעין רחוק מהלב

אממ אני בהתחלה בכיתי כל יום....
אבל הייתי יותר עם חברות שלי אומנם פחות אכלתי והייתי פחות פתוחה, אבל לאט לאט הבנתי שאני לא צריכה אותו ושהוא יכול לעשות מהשבא לו עם החיים שלו
אתה לא רוצה אותי מותק? שיהיה לך יום טוב!

הבנתי את העניין
אני פשוט שומר מרחק
כואב אבל מתמודדים

בכי ,הרבה בכי ,מאוד הרבה כל יום כמה שעות במשך כמעט שלוש שבועות ואז ניגמרו הדמעות ונהיה פחות כואב