כתבתי את זה מתישהו שהייתי ממש במצב רוח רע.. מה דעתכם על זה? מישהו מזדהה?

אני יושבת חושבת, מה עכשיו?
כולם רבים, כולם שונאים את כולם פה.. כולם מלאי שנאה בבית הזה. וכן גם אני.
שונאת את "אמא" שרוצה שאני אמות,
שונאת את הכלבה שמעצבנת אותי בטירוף,
שונאת את החתולים על כל השיערות,
שונאת את אח שלי סתם כי הוא קיים,
אבל יותר מהכל... יותר מכולם אני שונאת את עצמי, שונאת את עצמי שאני לא מצליחה למצוא עבודה שונאת את עצמי שנשרתי מבצפר שונאת את עצמי שאני מרחיקה את כל מי שאני מכירה.. שונאת את עצמי שאני לא מצליחה להרוג את עצמי...
זה כבר לא דבר של הרגע.... אני לא רוצה למות כי קרה הרגע משהו נורא... אני פשוט רוצה למות... לא עצובה לא בוכה לא נסערת לא כואסת... פשוט רוצה למות.. לא רוצה את החיים האלה. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה... והבעיה הכי גדולה?
אני אדישה.
אני יושבת פה, כותבת עד כמה אני שונאת את כולם, כותבת שבא לי למות ומתכוונת לזה..