השבוע אמרו לי בשיעור תיאטרון "שמעי שאת שמנה ברמות. אני בספק שאת תקבלי תפקיד בכלל"

משחק תמיד היה משהו שאהבתי לעשות.. ותמיד כשהיו יורדים עליי ועל המשקל שלי ביסודי אני הייתי פשוט מעמידה פנים שאני דמות אחרת וזה עזר לי לעבוד על הביטחון שלי, זו הייתה התרופה שלי.
וכשבחטיבה שמעתי שיש שיעור תיאטרון ועוד מקבלים בו תפקידים ומופיעים במקומות, ידעתי שרציתי להיות שם. לצערי ביום הראשון שם כולם הסתכלו עליי מוזר וליחששו מאחורי הגב שלי.. בסוף השיעור אני שמתי לב שאחת מהבנות שם התקרבה אליי ואמרה לי "שמעי, אני רוצה להגיד לך משהו. בלי להעליב, אבל את שמנה ברמות שזה מגעיל, אני די בטוחה שלא תצליחי למצוא תפקיד שיתאים לך. אני רק מזהירה לך מראש בשביל שלא תהיי מאוכזבת אחר כך אוקיי?" אני פשוט הייתי בשוק לכמה שניות. אני רציתי לבכות באותו הרגע. אבל לא יכולתי. התאפקתי. פשוט הנהנתי בראשי והיא לקחה את התיק שלה ויצאה מהכיתה. אני פשוט בכיתי כשחזרתי הביתה. איך אני יכולה להמשיך להיות שם? למה אני בכלל נראית ככה? החלום שלי רק נהרס, אני אבודה. מה אני יכולה לעשות? :(