בנים ובעיקר בנות כנסו (קשה לי)

אהבתי אותה, היא הייתה בכיתה ט ואני בכיתה יב (כמובן שלא חשבתי לצאת איתה בגיל הזה... אבל חשבתי להישאר איתה בקשר עד גיל מאוחר יותר ואז זה יהיה נורמלי).
הרגשתי שהיא כמו אחותי ואפילו מעבר, חיכיתי להודעות ממנה, היא הייתה מאוד בוגרת, יותר בוגרת מהחברים שלי בשכבה, היה לנו הרבה במשותף, ישבנו עד מאוחר והתכתבנו, שיתפתי אותה בדברים הגרועים והקשים שעברתי בחיים, היא הקשיבה לי וחיזקה אותי, סיפרתי לה את כל הבריונות שעברתי ונפתחתי אליה כמו שלא נפתחתי לאף אחד בחיים, ואז כמה ימים הייתי ממש עמוס, פחות כתבתי לה הודעות, והופ היא מצאה לה מישו אחר להעביר איתו תזמון, ומאז אני עז. (מה לעשות עם עצמי?)