אם יש פעם ב4 שנים 29.2, זה אומר שפעם ב4 שנים יש 366 ימים בשנה?

אורכה של שנה אינו בדיוק 365, למעשה אורכה של השנה הוא 365 ימים ורבע. זה קצת יותר מדויק, אבל עדיין, לא לגמרי. העניין הוא שבניגוד למספרה של השנה, שהוא למעשה שרירותי, המושגים "שנה" ו"יום" מבוססים על דברים שבאמת קורים בעולם, התרחשויות אסטרונומיות שיש להן אורך ברור ומדויק. אידיאלית, שנה צריכה להיות בדיוק הזמן שבו לוקח לכדור הארץ לעשות סיבוב שלם סביב השמש ולחזור לאותה נקודה במסלול (שהיא לא בדיוק אותה נקודה במרחב גם השמש בעצמה זזה). שנה כזאת תהיה זהה למחזור עונות השנה: היום הקצר ביותר בשנה יחול תמיד באותו תאריך בדיוק, וכך גם היום הארוך ביותר בשנה. החורף תמיד יהיה חורף והקיץ תמיד יהיה קיץ. אבל זה קצת יותר מסובך מכפי שזה נשמע, כיוון שהשמש, הירח וכדור הארץ מעולם לא תיאמו ביניהם זמנים, וממשיכים להסתובב זה סביב זה במחזורים שלא מתחלקים זה בזה בנוחות. לדעת מתי בדיוק כדור הארץ משלים סיבוב סביב השמש זה לא קל, השמש נראית אותו דבר מכל הצדדים, ואי אפשר פשוט לסמן סימן קטן בחלל ולראות מתי אנחנו שוב מגיעים אליו. לעומת זאת, לספור סיבובים של הירח זה קל מאוד, הוא גדל וקטן במחזוריות של חודש. לכן הדרך הקלה ביותר למדוד את הזמן היא לספור את הירח בלבד. זה מה שנעשה בלוח המוסלמי למשל. הבעיה היא ש- 12 חודשים הם לא 365 ימים, אלא 354 או 355 ימים. עשרת הימים החסרים האלה משמעותם שהשנה המוסלמית, שנת הירח, מאבדת מהר מאוד כל קשר אל השנה של השמש, כל שנה מתחילה עשרה ימים "מוקדם" יותר מקודמתה, והיום הקצר ביותר בשנה נמצא בכל שנה בתאריך אחר. לכן גם כל החגים המוסלמיים נודדים על פני השנה.
השנה הנוצרית לא סופרת את הירח בכלל. מתעסקים הרי בסיבוב של כדור הארץ מסביב לשמש, וכפי שראינו לא ניתן לסמוך על חודשי הירח כפי שהמוסלמים עשו. העובדה שיש בשנה רבע יום מיותר ידועה כבר אלפי שנים, וכדי לפצות עליה, לוח השנה הוותיק, היוליאני, הוסיף יום אחד ה- 29 בפברואר - פעם בארבע שנים (רבע היום זו הסיבה לפעם בארבע שנים, רבע כפול ארבע זה אחד) אבל זה לא הספיק, למרות התיקון הזה, השנה הלכה ונסחפה לאחור, וגם החגים הנוצריים קצת זזו על פני השנה. הסיבה היא שאורכה המדויק יותר של שנה הוא לא 365 יום וגם לא 365 יום ורבע (כלומר, 365 ימים ו- 6 שעות), אלא 365 ימים, 5 שעות, 49 דקות ו- 12 שניות. כל שנה נוצרית התחילה, למעשה, עשר דקות ו- 48 שניות מוקדם מדי. להבדיל מעשרת הימים של השנה המוסלמית, עשר דקות לשנה נשמע כמו משהו זניח לגמרי. בכל שנה כדור הארץ עובר מסלול מסביב לשמש באורך של 939 מיליון קילומטר, ובכל זאת, לאורך מאות ואלפי שנים, גם הדקות האלה מצטברות לאיטן. עד שנת 1581, הפיגור הזה הצטבר לכדי עשרה ימים, והתחיל להיות מורגש, היום הקצר ביותר בשנה אמור להיות, בכל שנה, ב- 21 בדצמבר, אבל ב- 1581 הוא היה ב- 11 בדצמבר. האפיפיור שכיהן אז, גרגורי ה- 13 הבין שאם זה ימשיך ככה בסוף כולם יחגגו את כריסטמס באמצע הקיץ. כדי להשלים את הפער, גרגורי הכריז שלוח השנה זה עתה קפץ עשרה ימים קדימה, כי לאפיפיור מותר לעשות דברים כאלה, מה שמכניס את כל המאבקים על שעון הקיץ אצלנו לפרופורציה. וכדי שלא להיכנס עוד פעם לפיגור זוחל, הלוח הגרגוריאני משנה קצת את החוקים לגבי השנים שבהן יש, או אין, יום אקסטרה: ה- 29 בפברואר יחול בכל שנה המתחלקת בארבע, חוץ משנים שמתחלקות ב- 100, אלא אם כן הן מתחלקות גם ב- 400. זה אולי קצת יותר מסובך, אבל זה עובד מספיק טוב כדי שכל שנה תתחיל בזמן. עד שהתברר שגם זה לא מספיק מדויק. בימינו, עם לווייני gps ושעונים אטומיים, לא רק כל דקה אלא כל שנייה חשובה. השעה הרשמית חייבת להיות אחידה לגמרי בכל העולם, ולעולם אסור לאחר. ואם מודדים באופן עוד יותר מדויק את סיבובם של כדור הארץ והשמש מגלים שאורך השנה הוא 365.256363004 ימים. בערך. למה בערך, כי לשנה, ליום ולחודש בעצם אין אורך אחיד לחלוטין. על מהירות הסיבוב של כדור הארץ משפיעים, במידה זעירה אמנם, כח המשיכה של פלנטות וכוכבים אחרים, וגם תנועות טקטוניות על גבי כדור הארץ עצמו, ואפילו הגאות והשפל משפיעים על מהירות הסיבוב שלו ומאטים אותו טיפה. בקיצור, כל שנה שונה, ואפילו כל יום שונה. ההבדל הוא זעיר, אבל כדי להשאיר את לוח השנה שלנו מדויק ככל האפשר, נוספת מדי פעם "שניה מעוברת". שנת 2012 היתה טיפה יותר ארוכה מהרגיל, ארוכה יותר בשניה אחת. הדקה האחרונה של ה- 30 ליוני 2012 ארכה, באופן רשמי, 61 שניות, ולא 60. משום שהשינוים במהירות הסיבוב של כדור הארץ ברזולוציה הזאת הם כל כך לא עקביים, שניות מעוברות מוכרזות רק חצי שנה מראש, ובמרחקים לא עקביים זו מזו. בין 1972 ל- 1979 הזמן התארך ב- 9 שניות שלמות.
אז לשאלתך, שנה אינה עקבית ותלויה בזמן שבו לוקח לכדור הארץ לעשות סיבוב שלם סביב השמש ולחזור לאותה נקודה במסלול.