קטע כתיבה על החיים שלי

הם קראו לתשוקות שלי יצר
הם התייחסו לשכל שלי כנטל.
הם רוצים שאתיישר,. כאילו שאני עקום.
הם מדברים איתי , כאילו משהו בי פגום.
אני עסוק בלרצות, לרצות הורים , מורים ורבנים,
אבל כמעט ולא מצליח לרצות , את האני שבפנים.
אוליי זה בגלל שאצלי מושגים כמו סיפוק או הגשמה עצמית
יגררו מצד הסובבים אותי עונשים או חוסר אהבה הדדית.
אני לא מתלונן באמת שלא,
אבל כמה אדם יוכל לשמור רגשות בתוכו ?
ככה זה שכשבזמן שאתה מוצף ברגשות , תשוקות מחשבות ותהיות ,
אתה חייב לעשות דבר אחד בלבד, לרצות.