6 תשובות
שק איגרוף.
יוגה.
ספורט.
בישול.
יוגה.
ספורט.
בישול.
באקוגו?
זה אתה?
זה אתה?
אני בחודשים האחרונים בכלל לא התעצבנתי ופתאום זה חזר וכנראה בגלל הבית ספר וכשאני עצבנית אני שוברת דברים וגם מרביצה בלי שליטה ואני פשוט מנסה כמה שיותר לא להתעצבן ולהירגע ועוזר לי לפעמים לשרוט את עצמי באגרוף אבל הפסקתי עם זה
אנונימית
אני לא יןדעת אם הייתי עד כדי מה שאתה מתאר אבל גם אני הייתי בן אדם די עצבני פעם, וכל פעם שהתעצבנתי מה שעזר לי זה להוציא את העצבים בצורה שהיא קצת פיזית, למשל לקחת משהו ולמעוך אותו
ואחרי זה פשוט לנסות לשכוח מהדבר שעיצבן אותי. כי ככל שחושבים על זה יותר, זה מעצבן יותר
וזה היה ממש קשה, ותהליך ממש ארוך אבל עם הזמן זה הגיע לתגובות שיכולתי לרסן את הכעס של עצמי ולהוציא אותו בדרך אחרת שהיא לא אלימות מילולית וצעקות ושקל לי יותר לשחרר
ואחרי זה פשוט לנסות לשכוח מהדבר שעיצבן אותי. כי ככל שחושבים על זה יותר, זה מעצבן יותר
וזה היה ממש קשה, ותהליך ממש ארוך אבל עם הזמן זה הגיע לתגובות שיכולתי לרסן את הכעס של עצמי ולהוציא אותו בדרך אחרת שהיא לא אלימות מילולית וצעקות ושקל לי יותר לשחרר
אנונימית
תנשום עמוק ותשלוט בעצמך, אל תהרוס את החיים שלך בגלל אנשים שלא שווים את זה. תדבר עם אנשים שיכולים לתמוך בך, ולהקשיב על כל מה שעובר עליך.
תמיד הציק לי מאיך שאנשים מתנהגים בחוסר כבוד לאנשים אחרים. זה לא נובע מסתם הצקה או ממחשבה של "אני יותר טוב ממנו". זה פשוט להעמיד אנשים במקום כשהם מדברים מלוכלך על מישהו שאכפת לי ממנו, או כשמישהו אמר מילה לא במקום לחברה שלי (וזה קרה כבר אז כן.. הרבצתי לו. כמה שניות אחרי לא הצלחתי להבין מה עבר עליי. לא הצלחתי להבין למה אני מרגיש ממש טוב עם עצמי, אבל אחרי שניה זאת הייתה ההרגשה הכי חסרת טעם שאפשר להרגיש) שנאתי שבאים להפריד או שממש נוגעים בי. ואז התחלתי לפרוק את העצבים שלי בספורט, או סתם הליכה עם מוסיקה, וכמובן המגע של חברה שלי. היא אחת כזאת שיודעת איך להרגיע ואיפה לגעת. היא היחידה שהקשיבה לי כמו שאף אחד לא הקשיב.
תמיד הציק לי מאיך שאנשים מתנהגים בחוסר כבוד לאנשים אחרים. זה לא נובע מסתם הצקה או ממחשבה של "אני יותר טוב ממנו". זה פשוט להעמיד אנשים במקום כשהם מדברים מלוכלך על מישהו שאכפת לי ממנו, או כשמישהו אמר מילה לא במקום לחברה שלי (וזה קרה כבר אז כן.. הרבצתי לו. כמה שניות אחרי לא הצלחתי להבין מה עבר עליי. לא הצלחתי להבין למה אני מרגיש ממש טוב עם עצמי, אבל אחרי שניה זאת הייתה ההרגשה הכי חסרת טעם שאפשר להרגיש) שנאתי שבאים להפריד או שממש נוגעים בי. ואז התחלתי לפרוק את העצבים שלי בספורט, או סתם הליכה עם מוסיקה, וכמובן המגע של חברה שלי. היא אחת כזאת שיודעת איך להרגיע ואיפה לגעת. היא היחידה שהקשיבה לי כמו שאף אחד לא הקשיב.
אנונימי
תקנה שק אגרוף, היו לי בעיות עצבים ולמדתי לשלוט בהם אבל אז נכנסתי לדיכאון אז הייתי חייבת להוציא עצבים אז קניתי שק איגרוף, כפפות והייתי מרותקת לשק כי זה פשוט היה משחרר.
באותו הנושא: