מה החרטה הכי עמוקה שלכם?

no regrets

שואל השאלה:
לכל אחד יש חרטות, זה שבחרת לא להסתכל על זה כחרטה מהמחשבה שהכל נדפק לטובה זה יפה - אבל זה לא אומר שהיא לא קיימת

אני שקרנית. לא על דברים משמעותיים אלא על דברים קטנים, שיקרתי שההורים שלי עשירים, שאני גרה בהמון מקומות, שהחולצה שלי היא לא חיקוי, שאני שמחה. אני משקרת על דברים כאלה כל הזמן, אולי זה גורם לי להרגיש שלמה עם עצמי ואולי זה גורם לי לשנוא את העובדה שאני כל כך לא שלמה עם עצמי. אני רוצה להפסיק אבל אני נשבעת שזה תמיד נשפך לי מהפה.

משתדל לא להתחרט על כלום. זה דיי ללכת ראש בראש, אבל חרטות זה דבר שלדעתי עדיף לצמצם ולחיות בתחושה של- אוקיי, זה קרה, זהו. אי אפשר לעשות שידור חוזר ולתקן ופה זה נגמר.

החרטה הכי עמוקה שלי היא שעזבתי את הבית ספר.
אשכרה עזבתי מקום רגיל וטוב ועברתי לבית ספר של קשיי למידה וכאלה.
ולמה עזבתי? כי עשו עליי חרם.
זה צילק אותי לכל החיים וזה ימשיך לצלק אותי.
אולי עכשיו אין עליי חרם אבל יש פסיכולוגית מעצבנת שלא חשבתי בכלל שיש מעצבנים כאלה.
אז כן.
אני מעדיפה חרם מאשר להיות באותו בניין עם בן אדם שכל הזמן מוציא אותך מהשפיות שלך.

שואל השאלה:
אנונימית - אני חושב שבדיעבד עשית טובה לעצמך. את לא צריכה לעצב את האופי שלך, להתפתח ובכללי - ללמוד בבית ספר במקום שמחרימים אותך ופשוט לא טוב לך בו. גם ככה המערכת הזו לא מתאימה לכולם והרבה הולכים בבאסה, למה שזה יהיה יותר קשה?
מבין שהפסיכולוגית יכולה להיות "באגית" כזו מציקה לפעמים - אבל עדיף מצב שתיארת כ"מעצבן" מאשר מצב שתיארת בעצמך כאחד שצילק אותך. דרך אגב, אל תתביישי להחליף פסיכולוגית ולרכוש אחת אחרת כל עוד את יכולה להרשות לעצמך. אל תתפשרי על הבריאות הנפשית שלך..זה רק מחמיר עם שומרים בבטן

לבזבז יותר מ2000 שקלים על טנקי אונליין

שלא עברתי בית ספר ביסודי שעשו עליי חרם
זה עשה לי צלקת נפשית ..
חרדה חברתית..