2 תשובות
הו אני אוהבת וואטפד, אבל אני פשוט יותר מתחברת לסיפורים באנגלית חח אז אני פחות אוהבת לקרוא בעברית שם
ביקורת בונה: תעבדי על דקדוק, פיסוק ואמינות.

הסיפור הזה מתקדם מהר מדי, כאשר זוהר מקבלת עבודה חדשה בניו יורק כי היא ביקשה יפה? בפרק הראשון? כי הבוס חושב שהיא כוסית ומכחיש את הרצון שלו לשכב איתה?

אני מבינה את ה''טיפוס'' שנאור אמור לייצג, אבל הוא מקלל כל מילה שנייה שלו בממוצע. חסר טיפה עומק. את יכולה לקבל את האישיות של דמות דרך רמיזה על ההתנהגות שלה, ולא בהכרח דרך המילים שהיא (הדמות) אומרת.

נקודת המתח הראשונה בסיפור - ניסיון השידול לסקס של זוהר לא יכול לבוא בפרק השני. לא ניתן לנו, הקוראים, זמן להכיר את הדמויות ולהזדהות איתן כדי שתהיה לנו כניסה רכה לעולם הסיפור. למען האמת, היה מתח רק במשפט ''למרות כל המוזיקה, שמעתי מהצד 'די, תעזוב אותי'''. הייתה לך הזדמנות להוסיף כאן סוג של אישיות, בעיקר בגלל שהמשפט היחיד הזה נאמר אחרת - אבל נאור בחר לפנות לאלימות ישר.

וגם, נקודות המבט. את יכולה לבחור לספר את הסיפור מאלף נקודות מבט, אבל שתהיה עקבית במהלך כל הסיפור. כומר, זה לא הגיוני להחליף נקודת מבט בכל פרק מחדש. זה פשוט גורם לקוראים שלך לאבד את העלילה.

נאור לא יכול לבוא לדירה של נוי וזוהר בלי להודיע, זה לא קורה בדרך כלל. אם מישהו בא לדירה שלך בלי להודיע, את כנראה לוקחת את הדבר הכי קרוב אלייך ודופקת לו אותו בראש, לא פותחת את הדלת בלי לשאול מי זה אפילו.

הרעיון של ''אויש אמרתי את מה שאני חושב בקול'' הוא קלישאתי, אבל את כן גרמת לנאור לעמוד על זה, וזה הצליח לו (למרות שאפשר להתווכח על המסוריות של הרגע הזה). הייתי שמחה להרגיש טיפה יותר בדייט, הוא אפילו לא שאל עליה, רק על סקס והגוף שלה. סטוציונר אמיתי. אם את רוצה לפתח את הדמות שלו, תנסי לכתוב שאלות על האישיות של זוהר מאשר על הגוף שלה. השוני הזה בסוג וסגנון השאלות יראה על בגרות ואפילו סוג של התאהבות.