חברות או לא להיות (פריקה, יעוץ ובקשה לעזרה)

יש לי שתי חברות לאחת קוראים לאנה ולשניה מיה.
את מיה אף פעם לא הכרתי אבל אנה תמיד דיברה עליה, סיפרה כמה מושלמת היא ושכל אחת רצתה להיות כמוהה. אנה תמיד ציפתה שאהיה כמוהה אבל היא ידעה שאני לא קרובה למטרה.
מגיל קטן הכרתי את אנה, לפעמים היא הבן אדם הכי שמח בעולם ולפעמים הכי פוגע ורשע שיכול להיות. שמתי לב שהיא מהאנשים שלא פועלים נכון, אבל למרות שידעתי מה טוב ומה לא, עשיתי את אותו הדבר כמוהה. היא הייתה אומרת לי מה לעשות ושולטת בי ועד היום זה ככה.
לפעמים אנה מכריחה אותי לבהות בתמונות של בנות שהן כמעט הגשימו את מטרתן, להראות כמו מיה המושלמת והאידיאלית. אבל תמיד עצרתי את עצמי.
לפעמים כשאני מציעה לאנה ללכת איתי לאכול היא עוצרת אותי ושואלת
"את בטוחה שאת רעבה?" אני עונה לה "כן"
דקה דממה ואז היא מחליטה לפתוח את פיה ונותנת לי אפשרויות לבחירה
וטוענת שזה לטובתי
"תאכלי רק את זה או שלא תאכלי בכלל", אני בוחרת לאכול
ואוכלת דבר אחד שאמור לספק אותי לכל היום, מה אז? אחרי יומיים שלוש שאני מקשיבה לעצה שלה
אני מתחילה להרגיש שונה, לאהוב את עצמי כשהמספרים יורדים
היא משבחת אותי, מתחילה להחמיא
ושוב מזכירה את מיה שלא הרגשתי שהיא האידיאל שלי בכלל.
אבל למרות כל המעשים הללו הרגשתי שזו לא אני ובאותו הזמן אהבה עצמית. זה מוזר.
לפעמים יש לי קצת שקט ממנה
אנה יכולה לעזוב אותי לשבוע
או שבועיים
או חודש
ואני מרגישה שלווה..
ואז אני שומעת דפיקה בדלת והיא חוזרת והכל נעצר ואני שוב מתחילה להסתבך בתוך עצמי.

אני זוכרת בכיתה ח' איך אנה רצתה שאני אקיא. היא ניצלה את זה שהייתי קטנה ותמימה ואמרה לי שזה לטובתי. עשיתי את זה עם דמעות בעיניים כי כאב לי
הרגשתי כל כך אבודה לכמה רגעים ושניה אחרי שיצאתי אמא שלי חזרה הביתה ואמרתי לה שהייתה לי בחילה.
מאז ההרגשה הזו שחוויתי לא עשיתי את זה שוב
פחדתי, ועד היום אני לא מעזה ללכת לשם יותר. ידעתי שאני אשמה אבל יותר מזה שאנה היא הסיבה.
ושוב מאז היום הזה הדבר היחיד שאנה שולטת בו הוא האוכל שלי.

היא מורידה לי את המוטיבציה ומעלה אותה באותו הזמן
אני מרגישה לפעמים קצת אבודה ומסובכת עם עצמי
אני צריכה עזרה.

איך להעיף אותה מהתת מודע?