מה דעתכם? כל זה היה לפני שנה וחצי בערך אבל הרגשתי צורך לשתף.

הכרתי מישהו.
הכרנו במשחק רשת של ילדים כזה.
הוא בן 19 ואני 13.
דיברנו ימים ולילות.
לא הפסקנו לדבר וכל יום דיברנו שעות.
אם תשאלו אותי? אני לא הבנתי מה יש לו ולמה הוא מדבר איתי.
הוא סיפר לי על המשפחה שלו. שיש לו בלאגן איתם.
ועל החברות שלו שהם החברות הכי טובות שלו אבל הוא עשה אותן.
שלחתי לו תמונה שלי וביקשתי שישלח שלו.
הוא שלח. כמה תמונות של אותו מישהו.
אמין שזה הוא. לא?
מפה לשם התחלתי לדבר גם עם החברות שלו.
דיברתי איתן והן סיפרו לי מלא דברים מצחיקים עליו.
אחת אמרה שהיא בצבא והיא טבחית.
דיברה ממש כמו ילדה טובה.
השנייה הייתה מקללת. כאילו השטן ברא אותה.
דיברנו הרבה עד שהתחילו הריבים.
וכל ריב שהיה לנו? החברות ישר היו שולחות הודעה.
למה רבתם ומה קרה?
וכמובן שכמו תמיד הוא היה צודק.
ובלי ברירה נאלצתי להשלים איתו.
אז הכרתי עוד ילדים. מאותו המשחק.
הילדים התחילו לעשות עליי חרם רק בגלל איך שאני נראת והיה נראה שהוא בצד שלי.
היו בקבוצה ככ הרבה משתתפים.
הימים עברו והזמן עבר.
ולנו? עוד פעם יש ריב.
רק שהפעם רבתי גם עם החברות שלו ואז אף אחד לא עזר.
עוברים הימים עוברות השעות.
יום הולדת 14 שלי מתחילה להתקרב.
אני נרגשת ושמחה לכבוד היום הולדת.
כמה ימים לפני. הוא שלח הודעת ברכה.
לא קיבלתי אותה בטוב ואת כל העצבים הוצאתי עליו.
יום הולדת 14 כבר עברה.
לא דיברנו מאז אותה הודעה.
אחריי שבוע הוא שלח הודעה.
אמר שהוא מצטער והוא לא יכול ככה לא לדבר איתי.
אבל אני? פשוט סיננתי אותו והמשכתי בשלי.
עוד חודש עבר ואז הוא התוודה.
"אני לא בן. אני בת. אני לא בת 19. אני בת 17. אם תרצי לדבר אני כאן אשמח לשמוע אותך"
ואז? חסמתי אותה.
חברות שלה גם שלחו הודעה. חסמתי גם אותן.
בסוף התברר שאלה לא חברות שלה. אלה היו בכלל היא.
חסמתי אותה מכל מקום אפשרי.
היא שלחה לי הודעות בהודעות רגילות.
לא עניתי.
היא דיברה עם עצמה. ניסתה להסביר למה עשתה מה שעשתה.
אז התקשרתי אלייה.
רציתי לשמוע את הקול שלה.
היא לא בת 17.
היא בת 13 גג.
אולי מהסיפור הזה היא שכחה.
אבל אותי זה רודף.
כל גבר שאני מתכתבת איתו אני חושבת שהוא בחורה.
כל קבוצה שעושים אני חושבת שיתחילו לקלל אותי.
וגם כשזה נראה כאילו היא הייתה איתי.
היא הייתה נגדי מחשבונות אחרים.
ואולי מהצד זה נשמע כמו סתם סיפור.
אבל מזל.
מזל שזו הייתה אני.