5 תשובות
ליכלכו עלי מאחורי הגב מול העיניים שלי.
הייתי חדשה בבית הספר, ניסיתי מאוד להתחבר לחבורת ילדות בכיתה החדשה ולאחר חודשיים הייתה לאחת מהן יום הולדת. החברות שלה ביקשו ממני להכין ברכה, אני הכנתי וממש השקעתי, ואז התברר לי שהם זרקו את הברכה שהכנתי ולא הזמינו אותי למסיבת יום ההולדת שהם הכינו לה
האקס צעק והשפיל אותי במקום ציבורי והיה המון אנשים וכולם הסתכלו ורצתי בבכי משם
הייתי נמצאת בסוג של דיכאון, זה היה בכיתה ט', חברה שלי לאותה התקופה שהייתה בת כיתתי טסה לשבוע ונשארתי לבד.
אני שנאתי את כל הילדים בכיתה שלי, במיוחד כמה בנים שתמיד אבל תמיד הציקו לשתינו וגרמו לי תמיד להרגיש מושפלת ושנואה. בשבוע הזה הכיתה שלי הייתה אמורה לצאת לשתי יציאות מחוץ לבית ספר, אני הודעתי לאמא שלי שאני לא מתכוונת לצאת לשניהם והיא אמרה לי שאני חייבת לצאת לפחות לאחד מהם, אמרתי לה שלא והיא אמרה שכן וזה נשאר נושא לא פתור עד היציאה השנייה שהייתה אמורה להיות להם. באותו בוקר אמא שלי הודיע לי שאני צריכה לצאת לזה ולא רציתי ובערך שעה היא אמרה שאני חייבת לצאת ואני אמרתי לה שאני לא רוצה ושאני לא מתכוונת לצאת. היא התחילה להשתגע ולהכות אותי ואמרה שאם אני לא אלך היא תשלח אותי לפנימייה והיא תרחיק אותי מכל הסביבה ואם צריך היא תגרום לי להגיע לגיהנום. הכי משפיל היה כשכל זה קרה מול העיניים של ספתא שלי אבל היא לא עצרה אותה, אף אחד לא היה בעדי וכולם גם ככה חשבו שאני מפגרת שלא מבינה כלום בחיים שלה ומה שמשפיל בכל הסיפור הזה זאת כניראה העובדה שלאף אחד אחר כך לא היה ממש איכפת איך אני מרגישה, לא לאמא שלי ולא לספתא שלי.
אחרי הצעקות של אמא שלי התלבשתי והיא הסיע אותי לחרא הזה, אני הגעתי לשם ולא הבנתי לאן אני אמורה ללכת ופשוט הלכתי הביתה והמשכתי את היום. אולי אפילו יותר משפיל מזה זאת העובדה שחשבתי שזה בסדר ושדבר כזה צריך לעבור על סדר היום, כאילו אולי הגיע לי אבל לא הגנתי על עצמי אפילו. לא שיכולתי להגן על עצמי, לא היה לי מספיק כוח פיזי ונפשי בשביל זה, אבל אפילו לא כעסתי עלייה בגלל זה. איכשהו גרמתי לעצמי לחשוב שזה בסדר.
איכס זה נורא.

דרך אגב באותה התקופה כמעט ולא למדתי ואמא שלי כבר הייתה עובדת עצות לגביי אז היא לא ידע איך להתמודד איתי, אלימות היא לא הפיתרון לדעתי, אבל היא לא למדה פיתרונות אחרים מעולם חוץ מזה.
אנונימית
צחקו עלי שאני בולעת מילים
אנונימית