אנשים מאמינים כשאתם בדיכאון אתם שונאים את אלוהים?

לא האמת לא יצא לי להיות בדיכאון

חלילה לשנוא את אלוקים. זה נקרא להיות כפוי טובה למי שברא אותנו. הקב"ה לא חייב לנו כלום, ובכל זאת הוא ברא אותנו ונתן לה את הכל לטובתנו. אנחנו לא יודעים את כל החשבונות שמים, ואין לנו זכות לשפוט את אלוקים. עלינו פשוט להאמין באמונה תמימה בזה ש"כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא -הכל לטובה" (ברכות ס ע"ב -סא ע"א).

תאמת, בזכות באמונה וה' לא יוצא לי להיות בעצבות יותר מידי.. וגם כשזה קורה לא הייתי מגדירה את זה בתור דיכאון.
בכל מקרה, ממש לא, ברגע שהאהבה לה' מגיעה ממקום אמיתי בלב אז היא אהבה שלא תלויה בדבר, זאת אומרת, שהדברים שקורים לי שהם פחות נחמדים בשבילי לא ישנו את האהבה שלי כלפי ה'.
כשאני עצובה אני פונה אל ה' ומבקשת עזרה וברוך ה' בגלל התלות שלי רק בו הוא בשניה גורם לי להתעודד(היכולת שלי להתעודד לבד זה משהו שרואים בי) וזה מרגש אותי כל פעם מחדש ורק גורם לי יותר לאהוב אותו.

שואל השאלה:
אבל דיכאון אמיתי זה מחלה למה לא לכעוס על אלוהים שברא אותך עם זה?

לא.

ממש לא. יודעת שזה הניסיון שלי להשאר באמונה גם כשכואב.

מה הקשר בין דכאון לשנאה?
מילא אם זה מישהו שקרה לו משהוא רע.

דיכאון?

פעם.
אבל אסור לכעוס עליו

לא ההפך זה עוזר לי יותר להתמודד עם זה כאילו ב"ה אף פעם לא הייתי בדיכאון רציני אבל במצבים קשים זה להפך הוא עוזר

מי שנכנס לדיכאון - זה בעיה של אדם, לא של אלוקים. בדרך כלל זה נובע מחוסר אמונה.
אם קורה משהו שנראה "רע" - זה אומר שיש סיבה מוצדקת מאת האלוקים שזה יקרה. אלוקים לא עושה עוול לא אחד.

אני איגד לך עוד משהו: זה ההבדל ביננו לבין הגויים.
הגויים שרע להם מקללים את אלוהים:
"וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף, וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו" (ישעיה ח, כא).

להבדיל, בעם ישראל אנחנו תמיד קוראים בשם ה':
"אֲפָפוּנִי, חֶבְלֵי-מָוֶת--וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי; צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (תהילים קטז, ג-ד).

" כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא; וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (תהילים קטז, יג).


בין אם זה "צרה ויגון", בין אם זה "כוס ישועות".

לא,לא הייתי אף פעם בדיכאון אבל אם קורה לי משהו רע אני לא שונא את ה' על"פ
,חייב אדם לברך על הרעה כפי שהוא מברך על הטובה"

בתקופה שהייתי מאמינה בזה ממש ודתייה כן