אני לא יודעת לתקשר עם אנשים בגלל שעברתי הרבה שנים חרם, מה לעשות?

חברי אינטרנט.

את אמורה לשכוח מהעבר..

^ לא חושבת שזה כזה פשוט לשכוח מהעבר, ונראה לי היא יודעת שהיא צריכה לשכוח אבל אנחנו לא תמיד בשליטה מלאה על מה שזוכרים ומה שלא.
אני אישית מאמינה במשפט what doesn't kill you makes you stronger, מה שלא הורג מחשל.

אני לא עברתי חרם לעולם ולא אוכל לדעת מה ההרגשה אבל כן עברתי דברים שהכבידו עליי, ועם כמה שחלק מהם כואבים לי אני לא הייתי רוצה לשכוח, אולי הייתי תמימה יותר, וקצת יותר חסרת דאגות וחופשייה לולא חוויתי אותם אבל למדתי מכל אחד ואחד מהם. ועכשיו אני חזקה יותר ומוכנה יותר להתמודד עם עוד דברים.

אז כן לא עברתי חרם לעולם אבל אני גם לעולם לא הייתי מהבנות החברותיות, תמיד הייתה לי בקושי חברה אחת, הייתה אפילו שנה שלא הייתה לי שום חברה בכיתה שלי, ורק בקושי אחת בשכבה שאהבה להבריז לי. לא מרגישה שהיו לי הרבה אם בכל חברות אמיתיות, ובהתחשב בעובדה שסיימתי בית ספר ואף אחת מה3 חברות שלי לא מנסה בכלל לשמור על קשר, אפשר להגיד שאני מבינה מה זה מצב של בדידות. כל חיי הייתי יחסית בודדה ואין לי הרבה ניסיון בתחום החברתי.

אני חושבת שאפשר רק להסתכל הלאה- אולי לא לשכוח מהעבר אבל באותה נשימה גם לא לתת לזה להיות גורם מעכב, לקחת את זה יותר בכיוון של חוויה מלמדת ולא להתקע עליו.
ניסיון חברתי משיגים כמו שהמילה רומזת על ידי צבירת ניסיון. זה יכול להיות חברים אינטרנטיים, לי דווקא מאיזושהי סיבה יותר נוח ליצור חברויות ולדבר בכללי פנים מול פנים מאשר באינטרנט. ובכללי, פשוט תפתחי קצת, תתגברי על המכשולים הבלתי נראים שעוצרים בעדך ותנסי ליזום שיחות. זה לא תמיד הולך אבל אני לרוב אם אני במקום בו ברור שאני צריכה ליצור חברויות כמו בית ספר/חוג וכו אני סוג של "סורקת" את האנשים ומחפשת פוטנציאליים. אני לרוב אפנה לאלה שנראים הכי פחות מאיימים, כלומר או הכי חנונים(אני בעצמי חנונית), או ביישנים,שקטים, בודדים. האנשים האלה גם לרוב הכי יהיו פתוחים לשיחה. הדרך שבכלל השגתי את רוב חברותיי מבית הספר הייתה שפניתי לאלה או שלא היו להם חברים או שהיו להם מעט.

שואל השאלה:
וואי את חכמה