יש לי תיאוריה. האם אתם מסכימים איתה?

זה לא ממש תיאוריה, כי אני מאמין שזה פשוט עובדה. אני מאמין שלאף אחד לא אכפת מה השני מרגיש.

לא אכפת לכם אם אמא שלכם עצובה, לא אכפת לכם אם הומלס ישן ברחוב או לא, לא אכפת לכם אם ידרסו גור כלבים או לא.

כל מה שאכפת לכם ממנו, הןא מה אתם מרגישים.
הסיבה היחידה שיהיה אכפת לכם מה אמא שלכם מרגישה, זה כי אז אתם תהיו עצובים.
אותו דבר לגבי כל המקרים שנתתי.
אם אמא שלכם עצובה, ואתם לא יודעים את זה, זה לא ישנה לכם, כי אתם לא תרגישו כלום.
אם תתנו להומלס כסף, ותחשבו שיהיה לו טוב, יכול לדרוס אותו בולדוזר, זה לא משנה.
העיקר שאתם מרגישים טוב עם עצמכם כי אתם חושבים שהוא עכשיו שמח ולא רעב.

לסיכום, לא מעניין אותכם באמת מאף אחד באופן ישיר, אלא רק מההרגשה ש*אתם* תרגישו בעקבות הרגשה של מישהו אחר.
מסכימים?