אני צוחקת(לפעמים בלי הפסקה) כל פעם שאני מרגישה קצת לחוצה, ובמצבים חברתיים, מה לעשות?

אני די ביישנית, ולאורך שנותיי, לא היו לי הרבה חברים, ככה שאני לא מנוסה ביחסים אנושיים כל כך. לפעמים אם אני מול זרים או במצבים קצת חדשים ולא נוחים לי או עם שאלות מסוימות או אפילו בטלפון(משום מה אני ממש שונאת לדבר בטלפון וזה עושה לי חרדה אפילו יותר מלדבר פנים מול פנים) אני נכנסת להתקף צחוק וזה לא גיחוך קטן זה ברמה שאני לא יכולה להמשיך את השיחה ואני פשוט לא מפסיקה לצחוק מול מישהו ומסתכלים עליי מוזר. כשהייתי קטנה ממש זה היה ממש שכיח אצלי ועכשיו קצת פחות אבל עדיין קורה, למישהו קרה פעם/מבין את זה? פעם בכיתה ז הייתי חדשה לחטיבה והרגשתי קצת מובכת ומוזר בשיעורים והיו שיעורים שפשוט הייתי צוחקת בלי הפסקה(זה לא קשור אם משהו מצחיק או לא). ופעם אחת אחרי שהייתה הברזה כיתתית שהשתתפתי בה המורה צעקה על הכיתה והמצב ממש הביך אותי ופשוט צחקתי לה בפנים והיא התעצבנה, אבל זה לא נשלט. אם מישהו מספר לי משהו עצוב לפעמים אני לא יודעת איך להגיב ואני צוחקת וזה מרגיש לי ממש רע זה פשוט הפחד מלא לדעת איך להגיב שגורם לי לצחוק ככה. יש למישהו עצות? קרה למישהו פעם? אגב זה לא רק מול זרים, או אנשים לא קרובים אלי, זה קורה בכללי עם אנשים שאני לא מרגישה 100% בטוחה איתם כלומר שאני באמת מרגישה קרובה אליהם ושהם לא ישפטו אותי. יוצא לי דווקא יותר התקפי צחוק עם ההורים והאחים(אלו שלא קרובים אלי), וכבר כמעט ולא עם חברים ומורים.