מה אתם עושים ביום כיפור?

ישנה רוב היום

אני שומרת את יום כיפור
אם השאלה שלך זה איך אני מעבירה את הזמן
אז ישנה , מסתובבת עם משפחה/חברות

מנסה לצום
נראה לי

צמה יושבת עם חברים

רוב היום עומד בתפילה.

בדרך כלל נוסעת באופניים אבל הפעם צמה עם חברות שלי
זה כיף לצום איתן כי הן מצחיקות
אז ככה:
הולכת לחברה שלי שצמה עם עוד שתי חברות
משחקות משחקי קופסא
מרכלות
מגיע הערב הולכים כל המשפחה שלה ואנחנו לבית של מישהו
שמאוד כיף שם
יש הרגשה כיפית
ואז הולכים לישון
קשה לישון קצת כי רעבים אבל אין מה לעשות
מגיע יום אחרי
קוראים ספר וישנים שנצ בשמש
הולכים לבית כנסת עם לבן
משחקים משחקי קלפים
נכנבים לבית כנסת אנחנו יושבות במאחור ומסתכלות על החתיכים
זה נגמר
ואז אוכלות כמה עוגיות ובננות בדרך כלל
הזה נגמר
יוצאים החוצה

מתה משעמום

הולך לבית כנסת (פעמיים יחידות בשנה)
צם, רוכב על אופניים, יושן, משחק משחקי קופסא, יוצא לטייל בפארק עם חברים

נוסעת לסבתא לסעודת מפסקת (ככה קוראים לזה?), הולכת לבית כנסת ל5-10 דקות וחוזרת הביתה ברגל..
אחר כך קוראת/ מרכיבה פאזל וביום כיפור האחרון הייתי בטלפון

שומרים את יום הכיפור הפך להאם אתה צם או לא, עוד השפעה חסרת טעם של הקצנת הדת במדינה. הרי גם עפ"י הדת, הצום הוא רק עוד כלי לביצוע חשבון נפש. זוהי מטרתו של היום הזה, וזה אחד העקרונות הטובים ביותר שיצאו מהעם היהודי. בתור לא מאמין אני לא חש שום צורך לצום, לסובב תרנגולות מעל הראש או כל שאר טקסים פגאניים אחרים, אבל היהודי הזה לא שוכח ממטרת ה"חג" - לקיים חשבון נפש אישי לגבי השנה שחלפה, והסקת מסקנות לשנה הקרובה. איפה טעינו במעשינו, ומה נוכל לעשות טוב יותר. אישית אני מבצע את חשבון הנפש בטבע, כי לי הוא נותן אפקט של הקטנת האגו אל מול העולם. כנראה שלכל אחד יש דרך אחרת להגיע למצב נפשי טוב לחשבון נפש. אבל, אני קורא כאן תגובות, על כך שצמים, הולכים לבית כנסת וכד', ודרכים נוספות (וטובות, אין ספק) להעברת הזמן. מדוע יש צורך להעביר את הזמן? קחו אותו לטובת חשבון הנפש. אלא שהגוף מתענה מהצום (כן, לא לכולם, יש כאלה שקל להם, הכל טוב), ואנחנו מנסים להעביר את הזמן כדי לסיים עם זה. כשהגוף מתענה, הנפש לא פנויה לעינוי משל עצמה, וזאת המטרה האמיתית, לא? "ועיניתם את נפשותכם" - אז לפני 3000 שנים חשבו שעינוי הגוף הוא גם עינוי הנפש, היום כרגיל, אנחנו יודעים טוב יותר. לצום אין שום קשר לרעיון המקורי והנבון של העם היהודי, לבצע חשבון נפש. לענות את הנפש, ולהתקיל אותה בכל דבר שלא עשינו כראוי, להתעמת עם זה, ולספוג את הרגשות הכבדים, עד שלבסוף מגיעה מחילה אמיתית, כזו שניתנת ממך לעצמך, אבל לא כתירוץ או הצדקה, אלא מתוך מחשבה עמוקה, ותכנון לעתיד. מכיוון שזוהי המטרה האמיתית, שימו לב שאתם לא מפספסים אותה.