9 תשובות
לא יודעת, לא נראה התכוון למשהו
הוא דיבר לפארוק הפראי שבתוכו
משורר חחח
לשיר
המשורר בוחר לכתוב על חבר בשם אלירן סבג.
אלירן סבג, למה ככה חזק - ד.פארוק מתאר את חברו אלירן כאדם חזק נפשית, הוא אפילו מעט קינא בחוזק שלו. אלירן עבר דברים קשים בחיים אך נשאר חזק
איך זה שאתה ככה חזק - איך אתה מתמודד עם כל הקושי הזה בחיים ולא נופל אל תהום הנשייה?
מאיפה באת לנו מכוכב חלל - כאן המשורר מדגיש שוב את כוחו של אלירן סבג. הוא משתמש בתיאןר כוכב חלל. הכוונה היא שכמו שכוכב חלל רחוק מאיתנו - כך אלירן רחוק מהעצב והשברון העצמי.
אלירן אתה מסוכן פה לקהל - הו, כאן המשורר מגיע לשיא ומשאיר אותנו בפליאה. כשהמשורר משתמש במילה קהל, הוא מתכוון לבני האדם.
בני אדם המקשיבים לשירים האלו, הריקים מתוכן.
הוא מבטא את הדאגה שלו מצד אחד לקהל, לבני האדם, ומצד שני הוא מברך על כך כי כסף.
אלירן סבג, למה ככה חזק - ד.פארוק מתאר את חברו אלירן כאדם חזק נפשית, הוא אפילו מעט קינא בחוזק שלו. אלירן עבר דברים קשים בחיים אך נשאר חזק
איך זה שאתה ככה חזק - איך אתה מתמודד עם כל הקושי הזה בחיים ולא נופל אל תהום הנשייה?
מאיפה באת לנו מכוכב חלל - כאן המשורר מדגיש שוב את כוחו של אלירן סבג. הוא משתמש בתיאןר כוכב חלל. הכוונה היא שכמו שכוכב חלל רחוק מאיתנו - כך אלירן רחוק מהעצב והשברון העצמי.
אלירן אתה מסוכן פה לקהל - הו, כאן המשורר מגיע לשיא ומשאיר אותנו בפליאה. כשהמשורר משתמש במילה קהל, הוא מתכוון לבני האדם.
בני אדם המקשיבים לשירים האלו, הריקים מתוכן.
הוא מבטא את הדאגה שלו מצד אחד לקהל, לבני האדם, ומצד שני הוא מברך על כך כי כסף.
אנונימית
לפי דעתי הוא מנסה להעביר כאן מסר למישהו בשם אלירן. נראה שאלירן עובר משבר כלשהו אבל הוא לא משתף את החברים שלו ומעמיד פנים שהוא חזק. פארוק דואג לחברו ומעודד אותו להפסיק להעמיד פנים ולקבל עזרה. הרי הוא לא חייזר הוא בן אדם בסך הכל. ככל שהוא מתמודד לבד הוא פוגע בעצמו ובחברים שלו (או הקהל- מטאפורה לכך שהם צופים בכל צעד שהוא עושה מתוך דאגה) שדואגים לו ורוצים שהוא יחזור לעצמו.
הדובר בשיר הוא למעשה אורי קומאי - השחקן שמגלם את הדמות של דודו פארוק. "אלירן סבג" הוא לא אחר מאשר הדמות של דודו עצמו. אפשר לראות זאת בבירור כשבאמצע השיר, הפרצוף של קומאי מטושטש כשהוא מסתכל במראה, ובמראה רואים את ההשתקפות של דודו.
בבית הראשון, מתוארת דמותו של אלירן-דודו, וברור שמסופר על איזושהי אישיות בדיונית - "צבוע לכל השבוע". הוא לא אמיתי, הוא משחק דמות שלא קיימת. בהמשך, נראה איך קומאי אפילו מזלזל בו, נגעל ממנו - "הבחור הזה לא רגוע", "חרמן באחול של בלוע": בקול השני נאמר "איכס", קומאי מסתכל עליו באור שלילי לגמרי, הוא דוחה אותו. מרוב שהוא מגעיל בעיניו, לפעמים הוא אפילו מסרב להודות בקיום שלו - "אומרים לי זה אלירן...אמרתי מכחיש".
קומאי אמנם היה זה שהמציא אותו, פיתח את הדמות והאישיות שלו והוביל אותו למה שהוא היום, אבל בסופו של דבר הוא לא רוצה אותו. הוא בז לו - "אתה כולך
איכס אתה כולך פיכס", "יא דבע", "מגעיל ברגיל".
אלירן-דודו הוא אדם מתריס. הוא אחד כזה שלא עוזב אותך, שיושב עליך, שאתה רוצה להעיף מעליך ובכל זאת נשאר, מין "דווקא" שכזה - "תתן לו מכות אלירן יהנה", גם כשמרביצים לו הוא שמח בהפגנתיות. ילד מעצבן. למרות זאת, הוא אוגר חוויות קשות, "כל הגב צלקות". אבל, הוא לא יגיד מילה. "שואל אותו ממה זה והוא לא עונה". הוא דיסקרטי. יש לו את השפה שלו. נושך את השפתיים ולא מדבר. כל אלה הם השתקפויות של איזשהי טראומה או מהלומה קשה, יש כאן משהו שהוא הרבה מעבר ל"דמות", אלא עניין נפשי שנסחב עם קומאי.
באחד הקטעים, יש מעין פאוזה ושינוי ממשי בלחן ובאווירה של השיר, ומתנגנות המילים - "נשמעת לי מסכנה בכיתי עליה, בכיתי על שטר של הלאה"... זו למעשה הדגשה של הצער של קומאי על עצם הקיום של דודו. הבכי על אותה בחורה כביכול או על השטר, הוא בכי על אלירן.
דודו פארוק הוא חלק בלתי נפרד מההתהוות של אורי קומאי - "*אני* מפרק כדורים פסיכיאטריים רק בשביל שיירגע *המשוגע הזה*". יחד עם זאת, הם שונים, שכן קומאי הוא ללא ספק מטובי בנינו - הוא גדל בחברה טובה ואמידה, לא נחסך ממנו כלום בילדותו, ואילו דודו הוא ערס, יש לומר עבריין, שובניסט ופוגעני. מצד שני, הם גם דומים: "אתה מזכיר לי טיפה את עצמי עצבני פסיכופת לא רגוע". כנראה שאורי מצהיר על עצמו שגם הוא באיזשהו מקום אדם עצבני, יש לו את ה"קריזות שלו" כמו לכולנו. ובכל זאת, כאמור, יש ביניהם שוני - "אבל אני כולי קלאס קראטה ארמני ואתה סרחנה" (קומאי משתמש בשפה של דודו כדי לתאר קלאסה - "קראטה ארמני", אך מובן שהוא מתייחס לעצמו, מראה שהוא שקט יותר, ממותן יותר, וכמובן בהשוואה לאלירן-דודו, סרחנה - כינוי גנאי לאדם שמעלה ריח צחנה; מסריח).
בסוף הקליפ, קומאי קובר את אלירן סבג. הוא מחליט אחת ולתמיד להיפטר ממנו. ובכל זאת, אלירן לא עוזב, והוא נשאר מקועקע לגוף של קומאי. הקעקוע הוא סמל לנצחיות. הוא חרוט על גופו לנצח, וגם אם באמת ייקבר - הוא תמיד יהיה חלק ממנו.
אורי קומאי הוא בחור אינטיליגנט בצורה בלתי רגילה.
בבית הראשון, מתוארת דמותו של אלירן-דודו, וברור שמסופר על איזושהי אישיות בדיונית - "צבוע לכל השבוע". הוא לא אמיתי, הוא משחק דמות שלא קיימת. בהמשך, נראה איך קומאי אפילו מזלזל בו, נגעל ממנו - "הבחור הזה לא רגוע", "חרמן באחול של בלוע": בקול השני נאמר "איכס", קומאי מסתכל עליו באור שלילי לגמרי, הוא דוחה אותו. מרוב שהוא מגעיל בעיניו, לפעמים הוא אפילו מסרב להודות בקיום שלו - "אומרים לי זה אלירן...אמרתי מכחיש".
קומאי אמנם היה זה שהמציא אותו, פיתח את הדמות והאישיות שלו והוביל אותו למה שהוא היום, אבל בסופו של דבר הוא לא רוצה אותו. הוא בז לו - "אתה כולך
איכס אתה כולך פיכס", "יא דבע", "מגעיל ברגיל".
אלירן-דודו הוא אדם מתריס. הוא אחד כזה שלא עוזב אותך, שיושב עליך, שאתה רוצה להעיף מעליך ובכל זאת נשאר, מין "דווקא" שכזה - "תתן לו מכות אלירן יהנה", גם כשמרביצים לו הוא שמח בהפגנתיות. ילד מעצבן. למרות זאת, הוא אוגר חוויות קשות, "כל הגב צלקות". אבל, הוא לא יגיד מילה. "שואל אותו ממה זה והוא לא עונה". הוא דיסקרטי. יש לו את השפה שלו. נושך את השפתיים ולא מדבר. כל אלה הם השתקפויות של איזשהי טראומה או מהלומה קשה, יש כאן משהו שהוא הרבה מעבר ל"דמות", אלא עניין נפשי שנסחב עם קומאי.
באחד הקטעים, יש מעין פאוזה ושינוי ממשי בלחן ובאווירה של השיר, ומתנגנות המילים - "נשמעת לי מסכנה בכיתי עליה, בכיתי על שטר של הלאה"... זו למעשה הדגשה של הצער של קומאי על עצם הקיום של דודו. הבכי על אותה בחורה כביכול או על השטר, הוא בכי על אלירן.
דודו פארוק הוא חלק בלתי נפרד מההתהוות של אורי קומאי - "*אני* מפרק כדורים פסיכיאטריים רק בשביל שיירגע *המשוגע הזה*". יחד עם זאת, הם שונים, שכן קומאי הוא ללא ספק מטובי בנינו - הוא גדל בחברה טובה ואמידה, לא נחסך ממנו כלום בילדותו, ואילו דודו הוא ערס, יש לומר עבריין, שובניסט ופוגעני. מצד שני, הם גם דומים: "אתה מזכיר לי טיפה את עצמי עצבני פסיכופת לא רגוע". כנראה שאורי מצהיר על עצמו שגם הוא באיזשהו מקום אדם עצבני, יש לו את ה"קריזות שלו" כמו לכולנו. ובכל זאת, כאמור, יש ביניהם שוני - "אבל אני כולי קלאס קראטה ארמני ואתה סרחנה" (קומאי משתמש בשפה של דודו כדי לתאר קלאסה - "קראטה ארמני", אך מובן שהוא מתייחס לעצמו, מראה שהוא שקט יותר, ממותן יותר, וכמובן בהשוואה לאלירן-דודו, סרחנה - כינוי גנאי לאדם שמעלה ריח צחנה; מסריח).
בסוף הקליפ, קומאי קובר את אלירן סבג. הוא מחליט אחת ולתמיד להיפטר ממנו. ובכל זאת, אלירן לא עוזב, והוא נשאר מקועקע לגוף של קומאי. הקעקוע הוא סמל לנצחיות. הוא חרוט על גופו לנצח, וגם אם באמת ייקבר - הוא תמיד יהיה חלק ממנו.
אורי קומאי הוא בחור אינטיליגנט בצורה בלתי רגילה.
שואל השאלה:
וואו אחי יא מגזים^
וואו אחי יא מגזים^
אנונימית
חחח חחח חחח חחח רצית פירוש