27 תשובות
גם וגם לצערי :(
כן.. אבל אני מצטערת על זה כל חיי
לא כי הייתי פעם כזאת ואני יודעת איך זה מרגיש...
אנונימית
לא
לא אבל עשו את זה לי...
לא
שואל השאלה:
תזכרו שיש כוח ממש חזק למילים שלכם.
"מילים יוצרות מציאות"
ברגע שקוראים לבן אדם חסר בטחון שמן הרבה פעמים זה הופך לקו המחשבה שלו, הוא מאמין לזה ובאיזשהו שלב נמאס לו לחיות עם השנאה העצמית ועם התגובות של כולם.
הוא מנסה למצוא לזה פתרון ומחליט להרזות באיזשהי דרך, במצב המצוקה הזה הוא בדרך כלל יבחר בדרך המהירה והמסוכנת ביותר- הפרעות אכילה, או שהוא ימשיך לחיות עם שנאה עצמית.
ברגע שהוא בהפרעות אכילה קשה לצאת מישם בחיים.
כן, ככה זה קורה, רוצחים לבן אדם את הנשמה ואז את הגוף.
אני ממליצה לכם לבדוק מה קורה עם הילדים האלה אם עדיין יש לכם את האפשרות, לראות שהמצב הבריאותי ונפשי שלהם טוב, להחמיא להם, להעלות להם את הבטחון העצמי.
את כל כך צודקת.
אני יכולה להגיד שאני נכנסתי להרבה תסביכים בגלל זה.
נכנסתי לדיכאון עמוק מאוד בגלל דברים שאמרו לי ועדיין אומרים ועוד דברים קרו חוץ מזה
לא בחיים לא קראתי למישהו או למישהי שמנה או שמן
בלי שהיא ידעה ליד חברות, מצטערת על זה היא הבסטי שלי היום...
כן
כמו כל אחד
אנונימית
את באה ללמד אותי מה זה מחשבה יוצרת מציאות?
מחשבה יוצאת את המציאות של עצמך, לא את המציאות של אחרים.
כל אדם יוצר את המציאות של עצמו.
אם מישהו מאמין במשהו זה בעיה שלו, אם מישהו מאמין לדברים שנאמרים לו זו בעיה שלו, הוא חסר יציבות, חסר ביטחון וחסר משמעת עצמית.
אגב זה שהוא שמן במצבו הנוכחי, כבר מראה על קו מחשבה שגוייה, זה שאנשים לועגים לו והוא נמצא בסביבה לא חביבה עליו במיוחד, כבר מראה שהוא נמצא בקו מחשבה לא תואמת, כבר מלכתחילה הוא היה בתדר שגוי, לא בגללי ולא בגלל אף אחד אחר.
אז שוב, אף אחד לא אשם במציאות של מישהו אחר.
שטויות במיץ מה שכתבת.
אני הייתי מעודדת לאהבה עצמית, יציבות נפשית, כשבן אדם אוהב את עצמו, הוא לא יכול למשוך שנאה, כשבן אדם יציב נפשית הוא לא נכנע למחשבות של אחרים, כשבן אדם מעריך את עצמו גם הסביבה מעריכה אותו.
תפסיקו להאשים את כל העולם בבעיות של אחרים.
קריאות שכאלה לא יפסקו כל עוד אותו בן אדם ממשיך לחשוב כמו שהוא חושב.
העניין הוא, לשנות את המחשבה של הבן אדם, וכך גם הגישה של אחרים תשתנה כלפיו, ואולי גם התדמית החיצונית שלו.
שואל השאלה:
ומה עם הילדים שקוראים לאחרים שמנים? זה בסדר? את יודעת איזה קשה זה? למה הם חייבים להביע את הדעה שלהם?
כל אדם יוצר את המציאות של עצמו, זה נכון, אבל יש אנשים חסרי בטחון שמושפעים מהדעות של הסביבה (במיוחד בני נוער).
זה שבן אדם חסר יציבות, חסר בטחון וחסר משמעת עצמית לא אומר שזה אשמתו, הילדים לא היו צריכים לקרוא לו בשמות האלה מלחתחילה ואני מאמינה שתגובות של אנשים הם אלה שגרמו לו לחוסר בטחון הזה.
תמיד קראו לי שמנה מגיל 8 עד 11 ובגיל 12 הדרדרתי להפרעות אכילה בגלל חוסר הבטחון שנגרם מילדים שירדו עליי, האמת, כל החיים שלי הייתי במשקל תקין חוץ מבההפרעות אכילה.
שואל השאלה:
זה שאנשים לועגים לו מראה שהם לא בסדר, הם לא אמורים להשפיל ילד בגלל איך שהוא נראה.
הוא נמצא בחוסר הבטחון הזה בגלל האנשים שירדו עליו במהלך השנים.
למשל אני הייתי ממש חסרת בטחון פעם ושנאתי את עצמי, למה? כי מגיל קטן היו ילדים שקרו לי "מכוערת", "חננה" ו"שמנה" זה מה שגרם לי לחוסר יציבות וחוסר בטחון, אנשים לא נולדים חסרי בטחון, אולי ביישנים אבל לא חסרי בטחון.
תינוק לא מסתכל במראה ואומר איזה מכוערת/שמן אני, למה? כי לתינוק לא קוראים בשמות האלה והוא גם ככה לא מבין את המשמעות של המילים הפוגעות האלה.
המציאות של מישהו אחר נוצרת מהירידות ומההשפלות או מהמחמאות ומהחברות הטובה.
אני בחיים לא אשכח את הילדים שירדו עליי ואת החברים שלי, הם חלק מהמציאות שלי.
לא כתבתי שטויות, בשאלה הזאת שאלתי אם מישהו קרא למישהו שמן ואז רציתי לרשום מזה גורם להם להרגיש, יש לי עמוד להפרעות אכילה, אני מעודדת אהבה עצמית ועוזרת לאנשים עם הפרעות אכילה, אבל לא נראה לי שזה ממש קשור לשאלה הזאת.
לא
אבל תראי את כנראה לא מבינה שכמו שבן אדם יוצר את המציאות שלו ככה הוא גם חווה אותה כפי שהיא.
אם בן אדם לא אוהב את עצמו מין הסתם שהוא יוצר מציאות שבה אנשים אחרים גם כן לא אוהבים אותו.
אם בן אדם לא מתייחס לעצמו כראוי, הוא יוצר מציאות בה אנשים נוספים לא מתייחסים אליו כראיו, אז זה שאת טוענת שחוסר ביטחון ולעג הם לא אשמתו של אותו אדם, את טועה.
כי זה אוליי נשמע מאוד רע וקשה לתפיסה אבל כל מה שקורה בחיים שלך הוא עבודה שלך.
כל מה שאת חווה את הבאת על עצמך.
אני מסכימה שזה לא נכון ללעוג לאחרים אבל זה לעולם לא יפסק כל עוד את לא תשני את הגישה שלך לעצמך.
אם את כבר לא חווה את העלג שחווית בעברך, זה משום ששינית את הגישה שלך לעצמך, לא מישם שאותם אנשים החליטו להיות אנשים טובים ולאהוב אותך, אלא את זו ששינית את המציאות של עצמך.
אם את עדיין חווה את המקרים הללו כנראה שאת עדיין חושבת בצורה לא נכונה.
תביני הכל עניין של תפיסה, של גישה לעצמך.
בגלל זה הצהרתי שהנכון הוא, לעלות את הביטחון של אותם אנשים ולא לנסות למנוע את דעות החברה.
מה שאת בעצם עושה זה מייחסת חשיבות רבה לאנשים הלועגים, את טוענה שהם הסיבה לחוסר ביטחון בקרב אותם אנשים אבל זו טעות, הם סהכ התוצאה של עצמם.
כי הלעג יהיה שם תמיד, וזה משום שכל עוד הם חסריי ביטחון, הם ממשיכים לייצר מציאות שתמשיך להביא לחיים שלהם מצבים שיגרמו לעוד חוסר ביטחון.
ולכן זה לגמריי באשמתם.
אנשים שלא מבינים על הנושא מאוד ירתעו למשמע הדברים האלה, ונראה שגם את לא מבינה לעומק.
אם זה מעניין אותך הייתי מציעה לך להכנס לזה יותר ולהבין יותר על מה אני מדברת.
אגב פילוסופייה זה לגמריי הנושא שלי, כך שאני דיי מעמיקה בכך.
תפני אליי אם תרצי.
שואל השאלה:
זה מעגל ענקי של חוסר בטחון עד שעושים משהו שיסיים את זה, אבל המעגל הזה מתחיל בגלל הכמה ירדיות מהשפחה או החברים שגורמים לחוסר בטחון ומשם כבר קשה לצאת אם אף אחד לא תומך (במיוחד אם יורדים על הילד מגיל קטן)
אני מבינה הרבה בנושא, הייתי במקום הזה, היו לי הפרעות אכילה שנה שעברה.
זה לא אשמתי שאני פשוט ישבתי בכיתה ואז ילד עבר לידי וקרא לי מכוערת וזה לא אשמתי שכולם מסביבי במשפחה דיברו לידי על כמה שאחותי יפה וכמה שאני מכוערת.
החוסר בטחון הזה והשנאה העצמית נבנה עם השנים בגלל הסביבה ששהיתי בה, ברגע ששנאתי את עצמי והייתי חסרת בטחון, אנשים ניצלו את זה, בזה את צודקת,
אבל עדיין, אין להם לגיטמציה לעשות את זה ובגלל זה הם אשמים, בן אדם לא בוחר לשנוא את עצמו, בן אדם לא בוחר להיות חסר בטחון.
זה דברים שקשה לצאת מהם.
הכל מתחיל בך.
את הבאת את הדברים האלה לחיים שלך.
נורא קל להאשים את הסביבה, את המשפחה את החברים.. זה אפילו דיי נוח.
אבל חשוב שתדעי, הכל מתחיל בך ומסתיים בך.
זאת המציאות שלך, וזה דווקא מאוד נחמד כשמבינים שאת יכולה לשנות את המציאות הזאת בדיוק כפי שזימנת אותה
וזה לא קשה עד כדיי כך..
אני לא מסכימה איתך,(לא שואלת השאלה)
זה כן נכון שבן אדם יוצר לעצמו מציות אבל המציות שלנו מושפעת מהחברה שלנו בין אם בחרנו אותה או לא.
שאומרים לך משהו שוב ושוב בצורה רעה אתה מתחיל להאמין בו ולראות את זה בתור פגם בתור אני כנראה באמת פגום אחרת למה כולם חושבים את זה למה כולם מסתכלים עליי בעין רעה אם הכל בסדר אצלי,גם אם זה פעם אחת נאמר זה יכול להשפיע בעיקר לאנשים שחסרי ביטחון עם עצמם לפני הכל,כן בצורה מסויימת אתה משפיע על הביטחון שלך אבל למה להשפיע על הביטחון של מישהו לרעה ובעיקר לפגוע בנוקות שיותר קשות לו עם עצמו ולא בהכרח השמנה,אנשים משפיעים עליינו לפעמיים זה ניקר ולפעמיים זה פחות,אבל זה קורה עם ובלי שנשים לב.
שואל השאלה:
ערכתי את התשובה והוספתי
"אני מבינה הרבה בנושא, הייתי במקום הזה, היו לי הפרעות אכילה שנה שעברה.
זה לא אשמתי שאני פשוט ישבתי בכיתה ואז ילד עבר לידי וקרא לי מכוערת וזה לא אשמתי שכולם מסביבי במשפחה דיברו לידי על כמה שאחותי יפה וכמה שאני מכוערת.
החוסר בטחון הזה והשנאה העצמית נבנה עם השנים בגלל הסביבה ששהיתי בה, ברגע ששנאתי את עצמי והייתי חסרת בטחון, אנשים ניצלו את זה, בזה את צודקת,
אבל עדיין, אין להם לגיטמציה לעשות את זה ובגלל זה הם אשמים, בן אדם לא בוחר לשנוא את עצמו, בן אדם לא בוחר להיות חסר בטחון.
זה דברים שקשה לצאת מהם."
השקפות החיים שלנו כנראה שונות מאוד.
אני מאמינה שהחברה לא יכולה להשפיע על בן אדם.
כשבן אדם יודע מי הוא אף אחד לא יכול לגרום לו לחשוב אחרת.
זה עניין של יציבות אישית, של הבנה ברורה שרק אתה קובע מי אתה ולא אף אחד אחר.
זה תהליך עצמאי רב עוצמה.
אנשים לא לועגים לאדם סתם כך.
בטח יצא לכן לשמוע על אנשים שהיו תחת השפעה חברתית גדולה מאוד בדיוק מהסוג שאתן מדברות עליו, וכשבן אדם בהשפעה זה מתבטא בדיכאון, ערך עצמי ירוד, וכו ..
הם עברו תהליך ופתאום אותם אנשים הפסיקו להיות חלק מהחיים שלהם כאילו שלעולם לא היו.
למה? אם תעשו מחקר קטן תבינו שאותם "קורבנות" שינו קודם כל את עצמם ואת הגישה שלהם, ורק לאחר מכן הסביבה שלהם גם כן שינתה את גישתה
האנשים לא השתנו והפסיקו ללעוג וכתוצאה מכך הערך העצמי של אתם אנשים עלה, אלא ההפך הגמור.
אנשים מכניסים את עצמם למצבים האלה מתוך מחשבות וגישה שהיא לא בהכרח מודעת.
לפעמים הסיטואציות האלה הן תוצאות של פחד, תוצאות של חוסר אהבה שמתחילה עוד מגיל קטן, כל אלה נקראים תדרים שליליים, וכשאתם נמצאים בתדרים שליליים כאלה, אתם מושכים אל תוך החוויה המודעת שלכם, סיטואציות דומות.
בדיוק אותם סיטואציות של לעג ושינאה מהסביבה שאתם חווים.


אתן יודעות מה? בכל זאת אתייחס לדעותייכן, נניח שאתן צודקות והאנשים האלה מרגישים כך בגלל הסביבה שלועגת להם (מה ששגוי לדעתי) אך לאחר שהם כבר נמצאים בחוויה המודעת של הסביבה, ההחלטה היא בידיים שלהם, האם לקבל את המצב כפי שהוא או לשנות את האני העצמי שלי, ובכך לשנות את המציאות שלי.
ומכאן, מה שאותו אדם מחליט לעשות זה עניין אך ורק שלו, אף אחד לא אשם ולא אחראי למצב שלו מרגע זה והלאה, גם לא הסביבה.
תראו זה מאוד מורכב, אבל מאוד פשוט להבנה.
לא, ובחיים לא אגיד כזה דבר
לא