איך דתיים מתגברים על הרצון לגעת?

הם רגילים לא לגעת פשוט

הם לפעמים חוטאים ונוגעים, זה לא אפשרי לחיות כל החיים באיסורים

הרגל

אני שומר נגיעה, עדיין לא היה לי מקרה בו התנסיתי עם הרצון הזה... נראה לי שזה בגלל ההרגל.

איזה רצון כבר יש לגעת?
אין לי (עניין ב)חברה, ואם אגע במישהי שאני סתם מכיר זאת הטרדה וגם חילונים לא עושים את זה

יש את האנשים ששולטים בעצמם ונמנעים ומשאירים הכל ענייני ויש את ההלכות שיוצרות כמה שיותר הפרדה בשביל להקל על אלה שמתקשים.

פשוט מאוד: אין קשר עם בנות, כמו שספק השולחן ערוך:
"צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד" (אבן העזר, סימן כא, סעיף א).
שהיו לי שידוכים - כבר הייתי מורגל לזה ולא היה בא בחשבון לגעות במשודכת, וכן להפך - במשודכת לא היה בא בחשבון לגעת בי (לא שדיברנו על זה ביננו, אבל זה היה מובן מאליו).

אנונימית, מי שמומר לזה - למה הוא קורא לעצמו ,דתי"? זה נגד הדת ואחד כזה הוא מומר...

מתרגלים
קורה שזה כמעט קורה אבל אני נזהרת ומתרחקת

עוצמים עיניים וממששים ברחוב מקסימום יצא בן

יש לי חברה דתיה וזה ממש מועקה אבל היא אומרת שהיא יודעת את האמת בעולם הזה ואם יש את האיסור הזה כנראה שזה חשוב לא סתם אוסרים דברים אבלזה קשה לה מאד

^ יש לי ידידה שחזרה בתשובה שקיבלה את האיסור הזה על עצמה. היא אומרת שהאיסור הזה עזר לה לשלוט בעצמה ולהיפטר מהרבה דברים רעים בחיים כי זה דורש הרבה שליטה עצמית.