העונה השלישית של "בית הנייר" עלתה היום לנטפליקס ואני רוצה להזכיר לכם שמדובר בהעתקה בוטה של סדרת המופת עטורת השבחים "השמיניה", שיצר גדול הדור גיורא חמיצר. אני לא מדברת רק על פרטים שטחיים כמו הסרבלים האדומים שמזכירים מאוד את החליפות של חברי כת סקורפיו אינפיניטיו, או על הבחירה במיקומים גיאוגרפיים בתור שמות פרטיים מזויפים עיין ערך אסיה. אני מדברת על קווים עלילתיים שלמים. מתי ראינו לאחרונה צוות המורכב משמונה אנשים שודד בנק באיומי אקדח? נכון, כשחברי השמיניה ניסו לעזור לדפי שבכלל עבדה עליהם אבל זה לפוסט אחר. נכון, במקרה של "בית הנייר" כל השמונה הם עבריינים ובמקרה של "השמיניה" רק ניצן אבל האם אפשר שלא להבחין בדימיון? סצנות מרגשות של חוטפים משוחחים עם בני הערובה שלהם כבר זכינו לראות בפרק של "השמיניה" שנקרא, שימו לב, בני ערובה (עונה 1 פרק 54), כשלילי פרצה לבית ספר של ילדיה ואיימה לירות בחבריהם לכיתה ובמורה שלהם שרק הבהירה שהיא לא דנית, לא חוחית ולא סתוונית, אם לא תקבל את מבוקשה. גם האימונים של חבורת השודדים הספרדית לקראת השוד דומים באופן חשוד לאימוני חברי השמיניה לקראת גיוסם למועצה. כמו כן, פרופסור המסתיר את תוכניותיו הזדוניות ומעמיד פנים שהוא אדם נורמטיבי ונחמד, ובכך מתקרב לקורבנותיו, כבר ראינו כשיוליוס ברגר הציג את עצמו כד"ר קלדרון, הרופא שמלווה את דגנית לאורך ההיריון שלה ובכך חודר לחייה ולביתה, ולבסוף גורם לה להצטרף להשתיל לגופה חתיכה מהגוף של ניצן כאילו שהיא לא סבלה מספיק. בסוף העונה הקודמת של "בית הנייר" ראינו את שמונה הדמויות הראשיות מעמידות פני אנשים זרים שמעולם לא נתקלו האחד בשני ולי זה נשמע בדיוק כמו סצנת הסיום הטרגית של "השמיניה". בקיצור ולעניין אם הייתי גיורא חמיצר הייתי תובעת.