באיזה גיל התחלתם להתבגר ולהיות רציניים וחכמים לדעתכם?

לדעתי אני כרגע בתהליך הזה

עוד לא קרה

עדיין לא

שנה חצי

אני חושבת שאני כרגע בתחילת הדרך של התהליך הזה ..

כל שנה אני מבינה כמה מפגרת הייתי בשנה הקודמת וילדותית ותמימה אז לאדעת

בגיל הנוכחי שלי עכשיו

תספור עד חמש ואז תקרא את המשפט הזה שוב





זה אומר לעולם לא

משנה לשנה אני מבינה יותר ומתבגרת

מתמיד סתם לא, יש לי מצבים רציניים ואני ניראת בוגרת אבל יש פעמים שאני ניראת כמו ילדה בגן...

האתר ממש ביגר אותי...
היו כמה שרשמו לי דברים סוטים כאלה ולא הבנתי מזה אומר אז פשוט התחלתי לדבר איתם ואז שאלתי בסטיפס מה מה שאמרו לי אומר וככה ניהייתי פחות תמימה.
חוץ מיזה אני לומדת מדברים שאנשים אחרים עונים לי בכללי.

לאט לאט

לצערי תמיד הייתי

^ את סתם גזענית שחשה תצמה
ולשאלה עדיין לא

מגיל 18 אני מניחה כי אני כבר לא חוטפת קרינג כשאני חושבת על עצמי בגיל 18 19, כמו שקרה לי עם 12-17

אני חושבת 11 וחצי...

הכל מתחיל עכשיו

לא קרה עוד

בגיל הנוכחי שלי.

16 כזה

אני חושבת שכשעליתי לכיתנ ח

חכמים? לא חושבת שאני בשלב הזה. מצפה לו בקוצר רוח
לגבי השאר, לא בטוחה. מאז ומתמיד אמרו לי שאני בוגרת לגילי אבל הרגשתי ואני עוד מרגישה שאני מתנהגת מטופש. גם לשלב בו ארגיש בוגרת אני מאוד מצפה

השנה

השנה נראלי:/ (12)

11 למרות הגיל הייתי חכמה רצח. אני פאקינג גאה בי ומנסה לחזור לתקופות שהייתי יותר מצליחה בלימודים

חחח לא שמתי לב אז כן אני עדיין חושבת בגיל 11
בגיל 10 דיכאון תקף אותי תקופה ארוכה לא יכלתי להתמודד, גיל 11 הבנתי שהחיים קשים וצריך לשרוד ולא לוותר. קצת קשה אבל הצלחתי להתגבר על הדיכאון, עד היום יש לי דיכאון קליני שמגיע בתקופות ודופק אותי ב*חת.
יאיי

עריכה: אני עכשיו קוראת את זה וצוחקת בקול.
איך הכל היה רציני ואני פתאום "עד היום יש לי דיכאון קליני שמגיע בתקופות ודופק אותי ב*חת".

אה ואני לא מתכוון ללימודים btw

אני חושבת שבגיל 14 התחלתי להבין איך להתמודד ואיך להתגבר על דברים קשים

עוד לא קרא

מאז שנולדתי

14

תחילת אוגוסט שנה שעברה

בתהליך הזה כיתה ט עולה לי

אנונימית מתוקה היתכוונת אלי שאני חשה תעצמי?

אז למי יא גזענית

יחתיכת עקומה שמרי על הפה שלך מי את חושבת שאת יחולה מה נראלך שבאתי לעוף פה על מישהו יפחדנית דברי ברגיל למה באנונמי

ומה קשור גזענית יחולת מין

היו לי מספר תקופות עיקריות שאני יכולה להצביע עליהן ששינו אותי וביגרו אותי. הראשונה ואולי הכי גדולה ומשמעותית הייתה בכיתה ד- כשנולדה אחותי הקטנה. עד אז אני הייתי הקטנה, הייתי תינוקית, בכיינית ומעצבנת ולא היה לי ממש אכפת מהלימודים. בכיתה ד גם עברתי בית ספר וגם אחותי נולדה ולמדתי מה זה אחריות ומה זה לדאוג למישהו, וממש לקחתי תפקיד הורי עם אחותי והשתנתי ב180 מעלות.

השינוי הגדול השני היה בכיתה ז- גם בית ספר חדש-חטיבה, דרישות חדשות, אווירה שונה, אנשים(כיתה,מחנכת) שונים לגמרי, גם כולם מתבגרים השיח נהיה שונה(פתאום מלא ילדים אומרים דברים סוטים וכל מיני), בכיתה הזאת גם למדתי לראשונה מה זה באמת ללמוד וגם סבתא שלי נפטרה ולמדתי להתמודד עם זה.

השינוי השני בכיתה יא נראה לי, התמודדתי עם מוות של שני מורים שלימדו אותי באותה שנה בהפרש של שבוע, וגם היו לי המון שינויים מהתיכון, ובאווירה ששינו אותי לחלוטין ממי שהייתי בחטיבה,אבל בכיתה יא זה היה הכי עיקרי לדעתי, יותר מי', גם נפתחתי, למדתי להתגבר על כל מיני פחדים וכו.

נראה לי השינוי הבא יהיה אחרי הצבא, ואז אחרי האוניברסיטה, אני עדיין מרגישה שיש לי עוד דרך רבה לפני ויש לי עוד מקום לגדול ולהתבגר.