אני לא מבינה לוחמים- מצד אחד הם מתלוננים, אומרים שהם שונאים את הצבא ומחכים לשחרור, מצד שני אומרים ש

זה קשה מותר להם לפרוק לפעמיים
אבל יש גם דברים טובים

משהו יכול להיות מאוד עוצמתי וחיובי ובאותו הזמן להיות מאוד קשה, זה לא סותר

התרגילים המשימות המעבר הקו החוסר שינה העוצר יציאות שלפעמים יש ההקפצות מהבית באמצע רגילה המקוצרות זה החרא אבל יש גם אנשים שאתה פוגש והם הופכים להיות החברים הכי טובים שלך ומכל החרא הזה שעברתם ביחד נוצרים חויות ורבנים שאתה זוכר כל החיים

זה כמו לאכול משהו, להגיד שהוא לא טעים ולסיים אותו אחרי כמה דקות בכל זאת לדעתי.

ככה זה להיות לוחם, עד שלא תהיי לא תביני, זו האווירה של לסבול ולהרגיש חרא אבל לבחור להמשיך לעשות את זה כי אתה יודע שזה חשוב

להיות לוחם זה קשה והרבה פעמיים חרא אבל כל עם כול החרא יש חוויות וגם נוצרות חברויות כי תקועים באותו חרא