6 תשובות
האם את יכולה לדבר עם מי מן ההורים ולבקש שיקשרו אותך לגורם מקצועי דוגמת פסיכולוג שיוכל לסייע לך לשפוך את מה שאת מרגישה, ולתת לך כלים להתמודדות עם מצבי מצוקה?
נראה או שאת סוחבת טראומה עם ההורים או שאת מרגישה שההורים מצרים את אותך ורואים בך ילדה קטנה, כאשר את כבר מרגישה גדולה ואחראית.
אפשרות נוספת אולי לדבר עם היועצת בבית הספר אולי גם היא תוכל לסייע.
אפשרות נוספת אולי לדבר עם מתנדבי סהר ללא כל מחוייבות מצידך.
נראה או שאת סוחבת טראומה עם ההורים או שאת מרגישה שההורים מצרים את אותך ורואים בך ילדה קטנה, כאשר את כבר מרגישה גדולה ואחראית.
אפשרות נוספת אולי לדבר עם היועצת בבית הספר אולי גם היא תוכל לסייע.
אפשרות נוספת אולי לדבר עם מתנדבי סהר ללא כל מחוייבות מצידך.
אפילו שרבים אתך בכל זאת אין כמו הבית. זה דבר שקורא בהרבה בתים בפרט לבני נוער. אפשר להתייעץ עם אשה שמבינה והיא תדריך אותך מה לעשות. עוד מעט את תגדלי ויהיה לך בית וילדים משלך וחבל שאת בוכה ואת בצער יהיה לך עוד טוב בהצלחה רבה רבה אמן.
נשמע שיותר ממך ההורים שלך זקוקים להכוונה ולאיש מקצוע על מנת שתוכלו לפתור ביחד את הבעיה שנוצרה בבית. התחילי בפנייה ליועצת בית הספר.
היי אנונימית,
אני מבין שהבעיות שלך הם עם אימא שלך ולא שני ההורים.
איך את עם אבא שלך? מתסדרים? הוא מתערב במה שקורה בבית?
אימא שלך עובדת? אולי החיים שלה לא קלים וחלק מה זה נופל עליך (לצערך כמובן)
את לא יכולה לעזוב את הבית! כמה שזה נשמע מבאס, אי אפשר בגיל שלך לעזוב.
את צריכה לחשוב על דרך איך את מעבירה את הזמן שנשאר לפחות עד הצבא ומסתדרת עם ה שיש.
אם לא מדובר באלימות פיסית או מילולית, אני מאמין שאת תמצאי דרך להסתדר.
את נמצאת בגיל מאוד מורכב - הגיל הזה מלא בבעיות חברתיות עם ההורים עם ההתפתחות הגופנית... בקיצור - גיל בלאגן.
נסי להיות יותר חכמה מאשר עקשנית - כמובן שגם אם אימא שלך תנסה להיות כזו, אז הכול יהיה מושלם.
בהצלחה.
אנונימי:-)
אני מבין שהבעיות שלך הם עם אימא שלך ולא שני ההורים.
איך את עם אבא שלך? מתסדרים? הוא מתערב במה שקורה בבית?
אימא שלך עובדת? אולי החיים שלה לא קלים וחלק מה זה נופל עליך (לצערך כמובן)
את לא יכולה לעזוב את הבית! כמה שזה נשמע מבאס, אי אפשר בגיל שלך לעזוב.
את צריכה לחשוב על דרך איך את מעבירה את הזמן שנשאר לפחות עד הצבא ומסתדרת עם ה שיש.
אם לא מדובר באלימות פיסית או מילולית, אני מאמין שאת תמצאי דרך להסתדר.
את נמצאת בגיל מאוד מורכב - הגיל הזה מלא בבעיות חברתיות עם ההורים עם ההתפתחות הגופנית... בקיצור - גיל בלאגן.
נסי להיות יותר חכמה מאשר עקשנית - כמובן שגם אם אימא שלך תנסה להיות כזו, אז הכול יהיה מושלם.
בהצלחה.
אנונימי:-)
בס"ד
תראי מתוקה!
החיים שלך מלאי הרפתקאות, ואת לא הראשונה והיחידה. בואי אני אספר לך סיפור, שהוא כמו סוד. אני האמת גם לא מסתדר עם ההורים ובשנתיים שעברו הם עשו לי ( חיים חרא ) כמו שנקרא. יש היגידו אין דבר כזה שהורים יעשו לך " חיים חרא " זה שאתה שמחרבן על החיים. " ההורים שלך רוצים אך ורק בטובתך ". תראי הם צודקים מי שאומר את זה אבל גם ההורים שלנו בני אדם, גם להם מותר לטעות. את יודעת מי לא טועה? הקב"ה ישתבח שמו. אבל אני לא מאשים את ההורים שלנו כי אני יודע שמטעויות לומדים ואולי גם את הטעות הזאת כיוון בורא עולם והכל לטובה. אבל עדיין יש לי ספקות ורגשות עצבים כלפם.. לפעמים יותר נכון לרוב אני צועק ומקלל אותם שזה משפיע גם עלי יותר עלי, אני חוטף כמובן. אבל, זה משתלם! כי אני משחרר את הכעסים שלי כלפהם. בשלוש שנים האחרונות גם לקחו אותי לפסיכולוג שהתחננתי שבחיים לא יקחו אותי ויוציאו אותי, ונשבעתי כן, נשבעתי שאם הם לא יוציאו אותי ממנה מהפסיכולוגית אני אמרר להם את החיים. ברור שצריך " כבד את אביך ואמך " אבל איך תגידי לי איך אפשר לכבד מישהו שלא מכבד אותך? קיצר מה שרציתי לומר לך זה שאני עוד הייתי יותר גרוע ממך רציתי עוד להתאבד, אבל ששמעתי את העוונות והתוצאות של זה מיד חששתי וגם דאגתי, אז לאחר תקופה החלטתי לנטוש, לעזוב את הבית אבל גם את זה לא הצלחתי. ואמרתי מה זה יתן לי? שידאגו לי ואם אחזור מתישהו כי ברור שמתישהו אחזור אז שיהרגו אותי אחרי זה? שיעשו לי שטיפת מוח? עדיף להשאר במקום בו את נמצאת, ומי שעושה לך רע לא משנה מי זה תחזירי לו, ככה זה עובד בחיים. אני פעם הייתי כמו דג. עשו לי רע הלבינו אותי, הכפישו את שמי. ומה הייתי עושה? כן, כמובן! שותק. שותק לפעמים מפחד ולפעמים מיאללה אולי זה גם לטובתי. אבל לא, שום דבר לא לטובתי עושים לך רע תחזירי ככה אני היום, ואם בן אדם גורם לך לבכות הוא לא שווה את זה ואם הוא שווה את זה הוא לא יגרום לך לבכות, אל תבכי חבל על דמעותייך. דמעה אחת של בן אדם שווה אלף מילים ויותר. אל תעשי דברים שתצטערי עליהם אחרי זה. ועוד בגלל אדם אחד, בהצלחה מקווה שתעשי את הבחירה הנכונה ותסיקי את מירב המסקנות הנכונות עבורך!...
תראי מתוקה!
החיים שלך מלאי הרפתקאות, ואת לא הראשונה והיחידה. בואי אני אספר לך סיפור, שהוא כמו סוד. אני האמת גם לא מסתדר עם ההורים ובשנתיים שעברו הם עשו לי ( חיים חרא ) כמו שנקרא. יש היגידו אין דבר כזה שהורים יעשו לך " חיים חרא " זה שאתה שמחרבן על החיים. " ההורים שלך רוצים אך ורק בטובתך ". תראי הם צודקים מי שאומר את זה אבל גם ההורים שלנו בני אדם, גם להם מותר לטעות. את יודעת מי לא טועה? הקב"ה ישתבח שמו. אבל אני לא מאשים את ההורים שלנו כי אני יודע שמטעויות לומדים ואולי גם את הטעות הזאת כיוון בורא עולם והכל לטובה. אבל עדיין יש לי ספקות ורגשות עצבים כלפם.. לפעמים יותר נכון לרוב אני צועק ומקלל אותם שזה משפיע גם עלי יותר עלי, אני חוטף כמובן. אבל, זה משתלם! כי אני משחרר את הכעסים שלי כלפהם. בשלוש שנים האחרונות גם לקחו אותי לפסיכולוג שהתחננתי שבחיים לא יקחו אותי ויוציאו אותי, ונשבעתי כן, נשבעתי שאם הם לא יוציאו אותי ממנה מהפסיכולוגית אני אמרר להם את החיים. ברור שצריך " כבד את אביך ואמך " אבל איך תגידי לי איך אפשר לכבד מישהו שלא מכבד אותך? קיצר מה שרציתי לומר לך זה שאני עוד הייתי יותר גרוע ממך רציתי עוד להתאבד, אבל ששמעתי את העוונות והתוצאות של זה מיד חששתי וגם דאגתי, אז לאחר תקופה החלטתי לנטוש, לעזוב את הבית אבל גם את זה לא הצלחתי. ואמרתי מה זה יתן לי? שידאגו לי ואם אחזור מתישהו כי ברור שמתישהו אחזור אז שיהרגו אותי אחרי זה? שיעשו לי שטיפת מוח? עדיף להשאר במקום בו את נמצאת, ומי שעושה לך רע לא משנה מי זה תחזירי לו, ככה זה עובד בחיים. אני פעם הייתי כמו דג. עשו לי רע הלבינו אותי, הכפישו את שמי. ומה הייתי עושה? כן, כמובן! שותק. שותק לפעמים מפחד ולפעמים מיאללה אולי זה גם לטובתי. אבל לא, שום דבר לא לטובתי עושים לך רע תחזירי ככה אני היום, ואם בן אדם גורם לך לבכות הוא לא שווה את זה ואם הוא שווה את זה הוא לא יגרום לך לבכות, אל תבכי חבל על דמעותייך. דמעה אחת של בן אדם שווה אלף מילים ויותר. אל תעשי דברים שתצטערי עליהם אחרי זה. ועוד בגלל אדם אחד, בהצלחה מקווה שתעשי את הבחירה הנכונה ותסיקי את מירב המסקנות הנכונות עבורך!...
כיום את בת 20. רוב הסיכויים שנטשת את המשתמש של בסטיפס אבל... קראתי עכשיו את השאלה, ונורא סיקרן אותי לדעת מה עשית בסוף? איך חייך עכשיו?
אנונימית
באותו הנושא: