יש לי בעיות במשפחה

אני עוד מעט כבר בת 18 והחיים שלי הם לא מה שרציתי שהם יהיו. זה כנראה בעיקר בגלל שאני לא שולטת עליהם, ההורים שלי שולטים בי. היו לי הפרעות אכילה קשות מתחילת התיכון ועם הזמן המצב השתפר. היו מורדות ועליות במצב אבל אני דיי יציבה, עדיין יש לי הפרעות אכילה ואני חושבת שזה הרבה בגלל ההורים שלי. אני לא רוצה להיות שקועה בכל המצב הזה, להיות מוגדרת כ- ''הילדה במשפחה עם ההפרעות אכילה'' אבל ההורים שלי לא רואים בי שום דבר אחר חוץ מזה. הם גוררים אותי לתוך זה כל יום. דורשים שאני אחזור הביתה בשעות מסויימות רק בגלל שאני חייבת לאכול בבית. אני כבר לא יכולה להנות עם חברות... אמא שלי מסתכלת על הגוף שלי במבט ביקורתי אולי כל פעם שהיא מרימה את הראש. אבא שלי מתחיל כל שיחה ברוגע ואז ישר עובר לצעקות. אין לי גם זכות דיבור, אף אחד לא מקשיב לי. אני רוצה לצאת מהבית אבל אני צריכה לחכות עד גיל 18 כדי שלא יגררו אותי לאיזה מוסד, כי ההורים שלי רוצים לאשפז אותי. אבל אני בסדר, אני בסדר עם אחיות שלי, עם חברים שלי, עם המורים שלי, עם דודים שלי, אני בסדר עם כל העולם ורק לא עם שני האנשים הכי משמעותיים בחיים שלי, אלה שחושבים שאני לא צריכה לעבוד ולהרוויח כסף ואז יש להם עוד יותר שליטה עלי, כי הם משלמים. אלה שמונעים ממני לצאת עם חברים כי אני חייבת לאכול איתם. אלה שקוראים לי משוגעת, ועוד הרבה שמות אחרים. אני יודעת שאני לעולם לא אגיד ביי להפרעות אכילה והם ילוו אותי תמיד, אבל אני לא רוצה להיות מוגדרת על פי ההפרעות האלו, וכמובן שלא להחמיר אותם ולהתעסק בהם 24/7, אז מה אני עושה, איך להתמודד?