היי, אפשר חוות דעת? מה אתם אומרים על הרעיון? הוא יהיה מעניין?

אז ככה, אני רוצה לפרסם את הסיפור הראשון שלי בוואטפד.. זה התקציר שחשבתי לעשות לו, מה אומרים?

"היי, אני לוריאן.. אתם רוצים לדעת איך מהבן אדם הכי חופשי משוחרר ושמח שיש, הפכתי למישהי שכבולה באזיקים, מוגבלת ביכולות שלה וממש לא חופשיה.
ואיך אני הכנסתי בכלל את החברות שלי לכל זה??
אוקי.. זה די פשוט פשוט תמשיכו לקרוא :)

***
"לא אמרת שזה רק בנות?" לוקה לחשה לי בשקט ואני הנהנתי לעברה "את בעצמך ראית את המכתב!" אמרתי עם טיפה עצבים בקולי. כל העניין הזה נראה לי מוזר.. אני מרגישה שעשיתי טעות שגררתי אותן לפה איתי. השומרים הרבים שיש, הבמה הגדולה שבמרכזה עומד לו רמקול, "למה צריך רמקול?" הרהרתי לעצמי "הרי הם אמרו שאנחנו הגענו לכאן כדאי לרקוד". האנשים בחליפות שבוחנים אותנו את שאר הבנות במבטם הנוקב.. בצורה שהרגישה אפילו מעט פולשנית, כאילו הם מפשיטים אותנו במבטם. אני רואה שהרבה מהבנות אשר נמצאות כאן לא מהעיר שלי או מהאזור וזה רק מעלה לי את החשד, אז אני מסמנת לבנות שיבואו איתי ואנחנו הולכות לקבוצה אחרת של בנות שעומדות נרגשות בצד.
"היי" ארבעתינו אומרות יחדיו ומצחקקות בגלל התזמון המושלם. הן מחייכות לכיוונו ואומרות לנו "היי" ביישני מעט, "מה אתן עושות כאן? אתן מהעיר?" מיד אריאן אחותי התאומה שאלה ואני צחקקתי מהתגובה המופתעת של הבנות.
השלושה התכוונו לענות אך ברגע שפתחו את פיהן,
הכל נהיה שחור מלבד אור אחד שהאיר על הבמה ואורות קטנים ועמומים. הבנות השתתקו ברגע משתוקקות לראות את המהלך הבא שיקרה.

כל המבטים של כולם הופנו לבמה הריקה.. שקט שרר באולם, כולם ציפו למשהו אך משום מה הייתה לי הרגשה שלא כולם פה מצפים לאותו הדבר..
רעש הצעדים היה הרעש היחיד שנשמע, ואז *הוא* עלה לבמה."
(כיאלו ה-הוא מודגש) זה התקציר.. זה פעם ראשונה שאני עושה משהו כזה.. מה אתם אומרים?