אני שבורה מגעגוע חד צדדי.. הראש שלי מתפוצץ, לא מפסיקה לבכות, וכואב לי כל הגוף.. טיפים להתמודדות וסיוע?

לשתף מישהו, שלא תרגישי לבד לגמרי. זה הרבה יותר משחרר לשתף מישהו, וגם להרגיש שיש מישהו שיתמוך בך ואולי יבין אותך.
חוץ מזה, להתעסק בדברים מסויימים כמו תחביבים, או שגרה מסויימת, שתעסיק את הראש שלך וכל התשומת לב והריכוז יתמקדו בהם ולא בגעגועים ובמחשבות, לא לשקוע בזה.
ו... הזמן ירפא את זה. רק תקופה של זמן. מאחלת לך בהצלחה ומצטערת שאת מרגישה ככה.

שואל השאלה:
אין לי את מי לשתף... אין לי עורף משפחתי.. לא רוצה לשתף את חברות אותי כי הן יכריחו אותי לזרוק אותו במקום לנסות לעזור לי ולהחדיר בי הגיון.. ואני נשברת לבד בלי אף אחד לפרוק לו את מה שאני מרגישה

שואל השאלה:
זה למה אני כותבת פה כי אני פשוט מרגישה בודדה ואין לי אף אחד לשתף אותן

אני בדיוק במצב שלך, אני שבורה לחלוטין ולצערי מזדהה עם דברייך... קודם כל, תלכי לשתות מים, שלא תתייבשי. שנית, תזכרי שהוא בסופו של דבר פספס אותך, אם באמת היית חשובה לו, הוא היה מדבר איתך בכל עת. את תמצאי אנשים מדהימים שיהוו כ"תחליף" של אותו האדם, ואני בטוחה שאת תצליחי להמשיך הלאה ולשכוח. מאחלת לך בהצלחה.


אם תרצי להעביר את הגעגוע, אני תמיד פנויה.

פסיכולוג יכול להיות אוזן קשבת, לתת לך כלים מסייעים ומועילים להתמודד עם דברים מסויימים. גם פה, אפשר לפרוק למישהו.

שואל השאלה:
אני לא רוצה לשכוח ממנו הוא חשוב לי.. אמנם אני לא חשוב לו כנראה במידה שהוא חשוב לי אבל אני אוהבת אותו מדי

אוף, אני ממש מזדהה. אני ממש רוצה לבכות כי אני מבינה אותך יותר מדי טוב. אני חושבת שאין לנו ברירה אלא להמשיך הלאה, בזמן שאנו תקועות על מישהו שבבירור יכול לשלוח הודעה אם אנחנו חשובות לו, אנחנו מפספסות אנשים, זמנים והכי עיקר - את החיים. אין לנו ברירה, אהובה.

שואל השאלה:
הקבנית שלי לא בדיוק תומכת בי.. או מנסה.. או מצליחה..

אני עוד לא שיתפתי את הקפ"ס שלי בנוגע לכל העניין, ואני ממש מפחדת לשתף. אני מרגישה ממש דפוקה בגלל הכל, שאיבדתי שליטה...
ניסית לבקש קב"נית אחרת?

שואל השאלה:
אני ביקשתי טיפול תרופתי (יעני פסיכיאטר) כי ההתקפי חרדה שלי גומרים אותי

והיא הפנתה אותך לפסיכיאטר?

שואל השאלה:
כן לרשימת המתנה..

בהצלחה, אחותי. מאחלת לך את כל האושר שבעולם.

שואל השאלה:
תודה גם אני מאחלת לך את כל האושר בעולם והברכות החיוביות מה'