10 תשובות
רק אנשים עם דיכאון יבינו את הכאב
אנונימית
שאתה ממש רוצה להרגיש, אבל הכל פשוט ריק
אנונימית
אנשים וואנבי דיכאוניים
פשוט למה זה קיים
למה מינוסים? לא התכוונתי שמי שעונה כאן הוא וונאבי ._.
באמת יש כאלו מה אתם רוצים
פשוט למה זה קיים
למה מינוסים? לא התכוונתי שמי שעונה כאן הוא וונאבי ._.
באמת יש כאלו מה אתם רוצים
אנונימית
ההרגשה של הריקנות
שאת רוצה שיאהבו אותך אבל את מרגישה שאין עתיד
שאת עם משפחה ומנסה להעסיק את עצמך בטלפון בכל מיני דברים ואת פשוט חושבת על הדיכאון וכלום לא עוזר
אנונימית
חוסר תקווה, רייקנות.
שואל השאלה:
אני גם אגיד אולי לא יזדהו אבל ככה אני מרגישה
שאת חייבת לצאת מהבית לאנשהו או אפילו סתם לקום להתקלח והדבר היחיד שאת רוצה זה להמשיך להשאר בחושך בחדר בשקט ולבכות ופשוט להרגיש מתה
שאת אומרת לאנשים שאת חולה בדיכאון והם לא חושבים שזאת באמת מחלה ושאני סתם מגזימה
שאנשים חושבים שלהיות בדיכאון זה לא מחלה אלא טרנד ושזה מגניב ומי שבדיכאון סתם רוצה תשומת לב או חושב שזה קול
שאנשים לא מבינים את הכאב של זה וכמה סובלים מזה
אני גם אגיד אולי לא יזדהו אבל ככה אני מרגישה
שאת חייבת לצאת מהבית לאנשהו או אפילו סתם לקום להתקלח והדבר היחיד שאת רוצה זה להמשיך להשאר בחושך בחדר בשקט ולבכות ופשוט להרגיש מתה
שאת אומרת לאנשים שאת חולה בדיכאון והם לא חושבים שזאת באמת מחלה ושאני סתם מגזימה
שאנשים חושבים שלהיות בדיכאון זה לא מחלה אלא טרנד ושזה מגניב ומי שבדיכאון סתם רוצה תשומת לב או חושב שזה קול
שאנשים לא מבינים את הכאב של זה וכמה סובלים מזה
אנונימית
את היאוש הזה, חוסר היכולת לדמיין מצב אחר.
התירוצים האלה שאתה נותן לעצמך כדי להשאר בחיים
זה שאתה מאבד את עצמך ואתה כבר מגיע למקום שאתה באמת לא יודע מי אתה
מחשבות אובדניות שאי אפשר לעצור לא משנה מה
שאתה צריך המון אהבה מאנשים אבל זה אף פעם לא מספיק
שאתה מתנהג דוחה ממש לכולם בגלל שאתה במצב כל כך רע ואתה אפילו לא שם לב לזה
פיזית זה מרגיש כאלו יש לך משקולות בגודל של פיל על הרגליים וקשה אפילו לשים את הרגליים על הרצפה
חוסר תיאבון/תיאבון מוגבר
חוסר שינה מטורף/אנרגיות מטורפות
עצב שלא יאומן או שמחה מטורפת על כלום אשכרה
ובעצם שזה לפעמים בכלל לא קשור לעצב, זה פשוט להרגיש חרא
לא לצאת למקומות כי זה עושה לך רע
להתרחק מחברים ומהמשפחה כי קשה לך
להיות אגואיסטית ממש כי אין לך כוח לאף אחד אחר למרות שגם אין לך כוח לעצמך
חוסר מוטיבציה וחוסר היגיינה זה גם המון קורה כי לאף אחד אין כוח ללכת להתקלח או לשטוף פנים כשאי אפשר לצאת מהמיטה בכלל
כאבי ראש או כל מיני כאבים אחרים שנובעים מהדיכאון או מהלחץ שמופעל עלייך
אנשים שמנסים לתת לך עצות למרות שהם לא במקום שלך וזה סתם עושה לך יותר רע
אנשים שמסביבך שמתווכחים אתך שאין לך דיכאון
אנשים שאומרים לך ש''פשוט תצא מזה'' כן כי זה ככ קל
כשאתה מתרגל לדיכאון ומצד מסוים- אתה לא רוצה שלא יהיה לך דיכאון, כי זה מפחיד, זה חלק ממך ואתה מרגיש שאתה תהפוך להיות בן אדם אחר, אבל מצד שני ככ חרא לך ואתה לא יודע מה לעשות
שאתה מנסה המון טיפולים אבל בתכלס לא עוזר לך כלום
וההיתרונות המקסימים שמצאתי:
אומץ, באיזשהו שלב כשיש מחשבות אובדניות, אז בתכלס יש לך המון אומץ, כי לא אכפת לך מה יקרה, אז אם נגיד דוגמא אם בא לך לעשות צניחה חופשית, לא יהיה לך אכפת אם המצנח ייפתח או לא, או אם אתה עומד על שלך מול איזה ערס דביל, לא אכפת לך אם ירביצו לך או לא. זה פשוט נותן אומץ מטורף לעשות דברים שתמיד פחדת מהם.
ולפעמים כשלא אכפת לך מכלום, זה טוב, כי אז אנשים שמתנהגים באופן מניפולטיבי אלייך לא מצליחים אפילו לשניה לגרום לך לרגשות אשם או דברים כאלה, וזה באמת שווה
אבל לפעמים זה חרא, פשוט בקייס הזה זה ממש כיף שאתה סוף סוף משוחרר ולא אכפת לך מאף אחד אחר חוץ ממך
ודיכאון נותן לך השראה לדברים, במיוחד בתוך תחביבים נגיד כמו כתיבה או צילום וזה יוצא ממש יפה
אז זה נחמד ממש.
בכל מקרה, אני מאמינה שיש תקווה, אני מקווה שלכולנו הסיוט הזה ייגמר ונוכל פשוט להתחיל בחיים חדשים ולתת לעצמנו את הטוב ביותר(-:
זה שאתה מאבד את עצמך ואתה כבר מגיע למקום שאתה באמת לא יודע מי אתה
מחשבות אובדניות שאי אפשר לעצור לא משנה מה
שאתה צריך המון אהבה מאנשים אבל זה אף פעם לא מספיק
שאתה מתנהג דוחה ממש לכולם בגלל שאתה במצב כל כך רע ואתה אפילו לא שם לב לזה
פיזית זה מרגיש כאלו יש לך משקולות בגודל של פיל על הרגליים וקשה אפילו לשים את הרגליים על הרצפה
חוסר תיאבון/תיאבון מוגבר
חוסר שינה מטורף/אנרגיות מטורפות
עצב שלא יאומן או שמחה מטורפת על כלום אשכרה
ובעצם שזה לפעמים בכלל לא קשור לעצב, זה פשוט להרגיש חרא
לא לצאת למקומות כי זה עושה לך רע
להתרחק מחברים ומהמשפחה כי קשה לך
להיות אגואיסטית ממש כי אין לך כוח לאף אחד אחר למרות שגם אין לך כוח לעצמך
חוסר מוטיבציה וחוסר היגיינה זה גם המון קורה כי לאף אחד אין כוח ללכת להתקלח או לשטוף פנים כשאי אפשר לצאת מהמיטה בכלל
כאבי ראש או כל מיני כאבים אחרים שנובעים מהדיכאון או מהלחץ שמופעל עלייך
אנשים שמנסים לתת לך עצות למרות שהם לא במקום שלך וזה סתם עושה לך יותר רע
אנשים שמסביבך שמתווכחים אתך שאין לך דיכאון
אנשים שאומרים לך ש''פשוט תצא מזה'' כן כי זה ככ קל
כשאתה מתרגל לדיכאון ומצד מסוים- אתה לא רוצה שלא יהיה לך דיכאון, כי זה מפחיד, זה חלק ממך ואתה מרגיש שאתה תהפוך להיות בן אדם אחר, אבל מצד שני ככ חרא לך ואתה לא יודע מה לעשות
שאתה מנסה המון טיפולים אבל בתכלס לא עוזר לך כלום
וההיתרונות המקסימים שמצאתי:
אומץ, באיזשהו שלב כשיש מחשבות אובדניות, אז בתכלס יש לך המון אומץ, כי לא אכפת לך מה יקרה, אז אם נגיד דוגמא אם בא לך לעשות צניחה חופשית, לא יהיה לך אכפת אם המצנח ייפתח או לא, או אם אתה עומד על שלך מול איזה ערס דביל, לא אכפת לך אם ירביצו לך או לא. זה פשוט נותן אומץ מטורף לעשות דברים שתמיד פחדת מהם.
ולפעמים כשלא אכפת לך מכלום, זה טוב, כי אז אנשים שמתנהגים באופן מניפולטיבי אלייך לא מצליחים אפילו לשניה לגרום לך לרגשות אשם או דברים כאלה, וזה באמת שווה
אבל לפעמים זה חרא, פשוט בקייס הזה זה ממש כיף שאתה סוף סוף משוחרר ולא אכפת לך מאף אחד אחר חוץ ממך
ודיכאון נותן לך השראה לדברים, במיוחד בתוך תחביבים נגיד כמו כתיבה או צילום וזה יוצא ממש יפה
אז זה נחמד ממש.
בכל מקרה, אני מאמינה שיש תקווה, אני מקווה שלכולנו הסיוט הזה ייגמר ונוכל פשוט להתחיל בחיים חדשים ולתת לעצמנו את הטוב ביותר(-: