מה אתם חושבים על מה שכתבתי? אשמח שתהיו כנים ותפרטו.

קשה,העולם הזה רודף אחרי כסף,אחרי פירסום,אחרי עוד איזה כתבה בעיתון או בטלוויזיה.
אנשים רודפים אחרי חלומות שרק מעט מאד מצליחים להגשים.
אחרי מצלמות ושטיח אדום,
אחרי במה ועוד במה ועוד אחת...
החיים רודפים אחרי רעש,
ידיעות,
שקר.
שקר אחד גדול.
כי בזמן שכולם רודפים,וכן אני אחת מהם.
אנחנו לא חיים.
והזמן עובר,
והזמרת בטלוויזיה עושה לי חשק למות כי כלכך באלי גם.
אני לא חיה,
אנחנו לא חיים.
והכישלון בידיים, וההצלחה בעתיד משחקת לנו עם הראש.
איפה אנחנו באמת?
יש פה בכלל מקום לעוד כלכך הרבה פירסום?
כי יש כלכך הרבה מודעות, וכלכך הרבה דיעות.
ופאק אני רוצה כלכך הרבה,
אני רוצה עולם שלם של "אושר"
ועכשיו בכלל לא טוב. כי מזה שווה שאתה רק רודף?
אז רגע.
איפה אני חיה?
במיטה קטנה אחת,עם עצמי. ועם הרבה מחשבות,
בכיות,
כעס ותסכול.
אלוהים בבקשה תן לי רק קצת,
אולי זה יעשה אותי מאושרת.
אני כבר באמת לא יודעת.