לדעתכם זה בסדר או ללכת לטיפול?

יש לי חברים אבל אין להם זמן להיפגש והם גרים לרוב רחוק
גם לי אין ממש אפשרויות תמיד
בקיצור אני מוצאת את עצמי מבלה פשוט הרבה ימים בבית ואני מתחילה לדמיין לי חברים, לרוב הם מפורסמים שאני אוהבת או אנשים שהייתי רוצה להתחבר אליהם
אני באמת כבר מרגישה כאילו אני מבלה איתם ימים שלמים, מדברת וצוחקת איתם ויש לנו בדיחות פרטיות. אני מדמיינת סיטואציות.

אני מרגישה שאני משתגעת מרוב בדידות אבל אני לא בודדה בכלל.

ושמתי לב שאני כבר חושבת על החברים הדימיוניים שלי יותר מעל החברים האמיתיים שלי

ללכת לטיפול או לדבר על זה עם מישהו? וכל פעם שחברה שלי לא יכולה להיפגש אני ממש כועסת עליה כי אני כבר מפחדת להישאר לבד