איפה עובר הגבול בין חוק למוסר?

מה הכוונה של השאלה

חוק הוא הכרזה רשמית של השלטון שנאכפת על האזרחים ואילו המוסר הוא ההבחנה בין טוב ורע, צדק ואי צדק או מה נכון או לא נכון, לרוב בצורה של עקרונות או ערכים.
החוק מנסה בדרך כלל לשקף את הצדק ולשמר את המוסר אך החוק נקבע על פי השלטון ואילו המוסר אמור לשקף איזו אמת.

חוק ומוסר הם שני דברים שונים לגמרי. אפשר לומר שחוק הוא כבייכול אובייקטיבי לעומת המוסר שהוא סובייקטיבי. החוק הוא קוו של התנהגות מקובלת והגיונית שנקבעה ע"י החברה כדי שכל הפרטים בה יוכלו להתנהל יחד. דוגמה קיצונית- לא לרצוח שומר על כל הפרטים בחברת בני האדם במדינות בה חל החוק על כך שיוכלו להשאר בחיים. מוסר הוא הדרך לתאר קווי ההתנהגות שנראים לנו נכונים, גם אם הם לא נוגדים את החוק. למשל, אם אני בן אדם עמיד ומצאתי כסף על הרצפה, לקחתי אותו, ואז ראיתי קבצן חסר-כל מתחנן לכסף. מצד אחד, אני יכולה להמשיך על פניו. אבל מצד שני, יכול להיות שיראה לי יותר מוסרי לתת לו ולו רק חלק מהכסף כיוון שהוא צריך אותו ואני פחות. לפי החוק אני לא חייבת לתת לו, אבל זה מעשה יותר אצילי לתת לו מעט.
החוק שומר על התנהגות מקובלת, ביטחונם וחירותם של האזרחים, והמוסר "מורה" לנו על איזה מעשים לכאורה נכון לעשות כדי להיות בני אדם טובים יותר.
זה ההבדל. חוק ומוסר הם שני דברים שונים לגמרי (וחוק אף יכול להראות לנו לא מוסרי אבל זה כבר דיון אחר).

החוק הוא לא אובייקטיבי, אבל הוא משהו רשמי הנאכף על אנשים, אולי מוסר יותר אישי אבל החוק הוא לא יותר מהסדר בין בני אדם.