אני מרגישה שההורים שלי לא אוהבים אותי..

סיפור חיי.

גם אני ככה

הי.. מבאס להרגיש ככה. לא פשוט.
התנהגות של בני אדם לא תמיד מובנת כי אנחנו לא חושבים כמוהם, באותה צורה.
אם משהו מטריד אותנו, יש סיכוי שאנחנו פשוט בוכים וגומרים עם זה. יש אנשים שלא בןכים אלא כועסים או מעליבים יישהו מתוך כעס. יש אנשים שלא מביעים רגשות כל הזמן או שלא חושבים שצריך להביע.
מה הסיכוי שההורים עוברים תקופה קשה? אולי לאחד מהם קשה וזה משרה בבית אווירה כזו? שמעתי פעם משפט מעניין- הוא אמר שזה טבעי להורים לאהוב את הילדים שלהם אבל לא טבעי לילדים לאהוב אותם חזרה. כלומר- מה הסיכוי שהורה לא יאהב את הילד שלו? זה לא הגיוני. יותר הגיוני למשל שיש דברים שחשובים לך אבל הם לא מגלים אכפתיות כי הם חושבים שזה לא קריטי. אולי הם לא חושבים שצריך כל הזמן לחשוף רגשות ואת אדם שכן צריך את זה? קצר בתקשורת.
בנוגע להוצאת עצבים... גם כן, זה מבאס. אני לא חושבת שאמא שלך מחפשת אותך ספציפית. אולי יש ביניכן יותר התנגשויות אז יותר יוצא.
האחים מושפעים מיחס שהם למדו לתת. אם את תהיי עדינה ונעימה ותחשבי איך הם חושבים- מה הסיכוי שלא ישתנה כלום?(אני לא יודעת איך את איתם , מציעה פשוט מה שיש לשפר כדי שהיחס ישתנה) איך שאת- תעשי קצת יותר.
מציעה לקחת את ההורים לשיחה מסודרת. לאט. בערב שכולכם רגועים ולא אחרי ריב ככה( קראתי את זה לדעתי באיזשהו פורום.. חכמים האנשים שם) ופשוט לאט לאט תסבירי איך את מרגישה (בעדינות!!! חייבים שאף צד לא ירגיש נפגע) תשאלי איך את יכולה לעזור כדי שהאווירה תשתנה ותדגישי שאת אוהבת אותם ופשוט צריכה יחס. בהצלחה! מוזמנת לפרטי