אם פתאום תהיה הוכחה שאי אפשר להתווכח איתה שאלוהים קיים. איך אתאיסטים ירגישו?

מה אנחנו כבר נוכל להרגיש?
נגיד "וואלה טעינו, אבל סוף סוף
יש הוכחה לזה"

לא יהיו פתאום אתאיסטים?

יכחישו

ימצאו עוד טענה ככה זה

אחלה, הוא קיים, נקסט.

אני אישית ארגיש "יאיי, עכשיו אנחנו אולי קצת יותר קרובים לאמת".

אבל גם אדע שהייתי רציף בחשיבה שלי כל הדרך, בזמן שאנשים אחרים האמינו ללא שום ביסוס - ככה שהם הגדרתית טעו.

זה שעכשיו כשיש אינספור ראיות לאבולוציה, זה סביר להאמין בה - לא אומר שתמיד היה סביר להאמין בה.

לפני 3000 שנה, אם מישהו היה מאמין בה ללא ביסוס - הוא היה הגדרתית לא רציונלי, זה לא משנה אם היא באמת קרתה או לא.
כלומר לא היה סביר להאמין בה, עד הראיות המספקות.

אני אגיד לעצמי
וואלה
טוב נו כנארה שכן היה
אבל אזכר בסיבות שגרמו לי לא להאמין
בגלל שאני חצי נוצריה וחצי יהודיה עפתי תמיד בין שתי דתות ללא הפסקה ולכן היה לי נורא קשה להאמין במשהו ולא היה לי במה להיתפס ובתור ילדה קטנה לא הצלחתי להתחבר לשום דבר דתי שהיה מסביבי ולקחתי את התנך לפחות בשבילי כמו ספר בדיוני והפכתי אותו לאגדות

תלוי איזה אלוהים זה. אם זה יהיה זאוס אני אשמח. כל השאר סתם meh

אני אתעניין בתוצאות, אולי יחפשו גם דרכים לחקור מי היא הישות העליונה הזאת ומה טיבעה, מקורה וכיצד היא משפיעה על העולם.

בתור אתאיסט הייתי אומר:
אוקיי טעיתי, עכשיו כל מי שאני מכיר יצחק עליי "ואתה אמרת שאלוהים זה שטויות".
ואז מהרהר האם המדע אמת או שקר.

יהפכו למאמינים. אבל איך אפשר להוכיח את זה ?