אני לא בדיוק יודעת מה ההגדרה של זה או מה אפשר לעשות..

אני חושבת שאני מתחילה לפתח סוג של "דיכאון" אני אסביר,
עכשיו החופש הגדול ואני מרגישה שהבנות בכיתה שלי שחכו אותי, היינו די מגובשות והם נראות מאוד שמחות והן לא ממש שמות עליי. אפילו חברות מאוד טובות שלי שיש לנו קבוצה לא כל כך מתיחסות אליי, בדרך כלל הן כותבות לי בוקר טוב ועכשיו לא, הן מתכתבות איתי ורוצות להיפגש ועכשיו הן לא. הן לא עושות כלום ממה שכתבתי, רק אם אני ממש לוחצת. אני יודעת שזה רק תחילת החופש אבל אני מכירה אותן ואני יודעת שבקצב הזה זה רק ימשיך. ויש לי עוד חברים לא מהכיתה אבל הם גם לא מאוד עונים, יש לי איתם קבוצה ואני שולחת הודעות"אולי נלך לים?, "אולי ניפגש?" והם רואים את ההודעה כולם ופשו לא עונים אז אני שולחת שוב הודעה ושוב לא עונים, עד שאני שולחת הודעה של למה אתם לא עונים ואז בסוף אומרים לא יכולים. למרות שהם כמה ימים קודם אמרו שצריך לעשות משהו ביחד. אני יודעת שיש את כל החופש אבל אני יודעת שהם יכחו ממני.
אני כל היום עצובה ולא זזה מהבית, כל החשק לצאת מהבית הלך כי אין לי למה לצאת, כל החברים שלי בכלל לא עונים לי.