2 תשובות
כיתה ד הייתי בריונית סוג של. תמיד הייתי ילדה טובה, וכשפגעתי באותה ילדה הרגשתי לא נעים בכלל אבל הייתי עושה את זה כי זה היה חלק מלהיות "מקובלת"... אממ אותה ילדה עברה בית ספר ומאז לא דיברנו.
אני הייתי כזאת בכיתה ב-ה
לא היה לי קשר טוב עם המשפחה וההורים שלי לא כזה אוהבים אותי אז באותה תקופה כנראה הוצאתי זעם על להרביץ לאחרים ולהיות מופרעת ולהפריע למורים

הייתי אבל בפנים ילדה טובה ולא עשיתי את זה מרוע עם כולם נהגתי להשלים אחרי זה
בנוסף במהלך כיתה ג עברתי למסגרת דתית ולא הרגשתי שייכת
ובכללי אני אדם מאוד אסטרטגי אז אחרי המעבר נהנתי לשחק באנשים שידעתי שאני יכולה (לא הרמתי ידיים כבר)

לא שנאתי אותם ולא אין לי רחמים ולא לא ביקשתי סליחה כי אחרי כמה שנים הם החזירו לי חח.. קארמה זה דבר חשוב.

אני נשמעת פסיכית אבל גם כשחוויתי את מה שהם עשו לי עם כמה שהרגשתי רע שמחתי שזה נגמר ושאנחנו שווים עכשיו.
אנונימית