9 תשובות
שואל השאלה:
"נשים שאוכלות ושותות עד שחשיכה, והן אינן יודעות שמצווה להוסיף מחול על הקודש, אין ממחין בידן, כדי שלא תבואו לעשות בזדון.
הגה: והוא הדין בכל דבר איסור, אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. ודווקא שאינו מפורש בתורה, אף על פי שהוא דאורייתא. אבל אם מפורש בתורה, מוחין בידם (ר"ן פ"ד דביצה והרא"ש בשם העיטור). ואם יודע שאין דבריו נשמעין, לא יאמר ברבים להוכיחן, רק פעם אחת, אבל לא ירבה בתוכחות, מאחר שיודע שלא ישמעו אליו. אבל ביחיד, חייב להוכיחו עד שיכנו או יקללנו (ר"ן סוף פרק הבא על יבמתו)" (אורח חיים, סימן תרח, סעיף ב).
משנה ברורה
(ג) אין ממחין בידן ודווקא ביודע בוודאי שלא יקבלו ממנו; אבל בספק שמא יקבלו, צריך למחות, אפילו במידי דרבנן:
(ד) והוא הדין בכל דבר איסור וכו' רוצה לומר גם כן כשברור לו שלא יקבלו ממנו, וכנזכר לעיל. ובכל זה אין חילוק בין רבים ליחיד:
(ה) אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' רוצה לומר גם כן בברור לו שאם יאמר להם לא יקבלו ממנו, וכנזכר לעיל. וכל זה דווקא כשעכשיו הם שוגגין. אבל כשיודעין שהוא אסור ועוברין במזיד, צריך להוכיחם, אף כשברור לו שלא יקבלום. ונהי דמי שאינו מוכיח אינו נענש עבור חטאם, כיוון שברור לו שלא יקבלום, מכל מקום מצווה להוכיחם:
(ו) שאינו מפורש בתורה רוצה לומר, דאז אנו יכולין לתלות ששוגגין ומוטעין הם בזה, ומה שלא ישמעו לנו מה שנאמר להם שהוא אסור, מחמת דקיל להו הדבר, ולכן אמרינן בזה מוטב שיהיו שוגגין וכו'. אבל בדבר המפורש בתורה והם עוברין על זה, בוודאי אינם שוגגין, ולא שייך בהו לומר מוטב שיהיו שוגגין, ומחינן בהו וענשינן להו עד דפרשי:
(ז) מוחין בידם דווקא בדליכא סכנה; אבל בדאיכא חשש סכנה, אין צריך למחות. וכן כתב בחינוך מצווה רל"ט, עיין שם. ועיין בחו"מ סימן י"ב וביו"ד סימן של"ד:
(ח) ואם יודע וכו' זה קאי גם כן על דבר המפורש בתורה [והוא הדין על שאר מזיד, דהיינו שיודע שהוא אסור ועובר על זה] עד סוף הג"ה.
והנה לשון "ואם יודע", כתבו האחרונים שאינו מדוקדק, דהא עד עכשיו גם כן מיירי בהכי וכנזכר לעיל. אלא דבא לחדש דיש חילוק בין רבים ליחיד, דברבים כשיודע שאין דבריו נשמעין להם, מחוייב להוכיח רק פעם אחת, אבל ביחיד מחוייב להוכיח כמה פעמים, עד הכאה או קללה:
(ט) רק פעם אחת אולי ישמעו, או כדי שלא יהיה להם פתחון פה. ומכאן ואילך, כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע:
(י) חייב להוכיחו בעבירה שבסתר, יוכיחנו בסתר; ובעבירה שבגלוי, יוכיחנו מיד, שלא יתחלל שם שמים:
(יא) יקללנו ויש אומרים דדי עד שינזוף בו החוטא, ומכאן ואילך אסור להוכיחו, שנאמר: "אל תוכח לץ פן ישנאך":
"נשים שאוכלות ושותות עד שחשיכה, והן אינן יודעות שמצווה להוסיף מחול על הקודש, אין ממחין בידן, כדי שלא תבואו לעשות בזדון.
הגה: והוא הדין בכל דבר איסור, אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. ודווקא שאינו מפורש בתורה, אף על פי שהוא דאורייתא. אבל אם מפורש בתורה, מוחין בידם (ר"ן פ"ד דביצה והרא"ש בשם העיטור). ואם יודע שאין דבריו נשמעין, לא יאמר ברבים להוכיחן, רק פעם אחת, אבל לא ירבה בתוכחות, מאחר שיודע שלא ישמעו אליו. אבל ביחיד, חייב להוכיחו עד שיכנו או יקללנו (ר"ן סוף פרק הבא על יבמתו)" (אורח חיים, סימן תרח, סעיף ב).
משנה ברורה
(ג) אין ממחין בידן ודווקא ביודע בוודאי שלא יקבלו ממנו; אבל בספק שמא יקבלו, צריך למחות, אפילו במידי דרבנן:
(ד) והוא הדין בכל דבר איסור וכו' רוצה לומר גם כן כשברור לו שלא יקבלו ממנו, וכנזכר לעיל. ובכל זה אין חילוק בין רבים ליחיד:
(ה) אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' רוצה לומר גם כן בברור לו שאם יאמר להם לא יקבלו ממנו, וכנזכר לעיל. וכל זה דווקא כשעכשיו הם שוגגין. אבל כשיודעין שהוא אסור ועוברין במזיד, צריך להוכיחם, אף כשברור לו שלא יקבלום. ונהי דמי שאינו מוכיח אינו נענש עבור חטאם, כיוון שברור לו שלא יקבלום, מכל מקום מצווה להוכיחם:
(ו) שאינו מפורש בתורה רוצה לומר, דאז אנו יכולין לתלות ששוגגין ומוטעין הם בזה, ומה שלא ישמעו לנו מה שנאמר להם שהוא אסור, מחמת דקיל להו הדבר, ולכן אמרינן בזה מוטב שיהיו שוגגין וכו'. אבל בדבר המפורש בתורה והם עוברין על זה, בוודאי אינם שוגגין, ולא שייך בהו לומר מוטב שיהיו שוגגין, ומחינן בהו וענשינן להו עד דפרשי:
(ז) מוחין בידם דווקא בדליכא סכנה; אבל בדאיכא חשש סכנה, אין צריך למחות. וכן כתב בחינוך מצווה רל"ט, עיין שם. ועיין בחו"מ סימן י"ב וביו"ד סימן של"ד:
(ח) ואם יודע וכו' זה קאי גם כן על דבר המפורש בתורה [והוא הדין על שאר מזיד, דהיינו שיודע שהוא אסור ועובר על זה] עד סוף הג"ה.
והנה לשון "ואם יודע", כתבו האחרונים שאינו מדוקדק, דהא עד עכשיו גם כן מיירי בהכי וכנזכר לעיל. אלא דבא לחדש דיש חילוק בין רבים ליחיד, דברבים כשיודע שאין דבריו נשמעין להם, מחוייב להוכיח רק פעם אחת, אבל ביחיד מחוייב להוכיח כמה פעמים, עד הכאה או קללה:
(ט) רק פעם אחת אולי ישמעו, או כדי שלא יהיה להם פתחון פה. ומכאן ואילך, כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע:
(י) חייב להוכיחו בעבירה שבסתר, יוכיחנו בסתר; ובעבירה שבגלוי, יוכיחנו מיד, שלא יתחלל שם שמים:
(יא) יקללנו ויש אומרים דדי עד שינזוף בו החוטא, ומכאן ואילך אסור להוכיחו, שנאמר: "אל תוכח לץ פן ישנאך":
אשריך צדיק
יש לך את זה ביותר לא ברור??
אנונימית
שואל השאלה:
אנונימית, מה ביוק לא ברור לך?
אנונימית, מה ביוק לא ברור לך?
ממתי יש מצווה לא לומר דבר שלא נשמע? מה זאת המצווה הזאת בכלל?!
אנונימית
שואל השאלה:
אכן, נאמר בגמרא "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע - כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה עמוד ב). זה לעניין תוכחה. במשנה ברורה בסימן תרח, סעיף קטן ט שזה נאמר דווקא שמוכיח ברבים למישהו שהוא לא ישמע לתוכחה, אחרי שכבר הוכיח פעם אחת והוא לא שמע. בכל אופן, ביחיד חיב להוכיח עד שיכנו או יקללנו.
אכן, נאמר בגמרא "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע - כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה עמוד ב). זה לעניין תוכחה. במשנה ברורה בסימן תרח, סעיף קטן ט שזה נאמר דווקא שמוכיח ברבים למישהו שהוא לא ישמע לתוכחה, אחרי שכבר הוכיח פעם אחת והוא לא שמע. בכל אופן, ביחיד חיב להוכיח עד שיכנו או יקללנו.
שואל השאלה:
libi_tamar, אני לא התכוונתי לזה, אלא להלכות תוכחה.
libi_tamar, אני לא התכוונתי לזה, אלא להלכות תוכחה.
תראה, לא יודעת מה איתך אבל אני לא למדתי גמרא, לא למדתי הלכה, אין לי את הידע לקחקת את הגמרא ולהוציא ממנה הלכות.
מי כמוך יודע שבגמרא קודם יש המון פלפולים והמון צדדים ולכאן ולכאן עד שממש מגיעים לפסק ההלכה.
אותי לימדו שאסור לאדם למחות על עברה שנעשית בידיעה ברורה שלא ישמעו לו, בטח ובטח כשזה גורר לחילול השם.
אתה כאן מוחה באנשים שלא מבינים מילה ממה שאתה אומר, הם בכלל לא במקום בו אתה נמצא והדרך היחידה לקרב אותם היא באהבה לא למחות בהם למה אתם עושים דברים שמבחינתם מותרים לגמרי ואין להם הבנה למה אתה חושב שזה אסור ולא נכון כי מה הבעיה וכו וכו.
אתה במקום אחד והם בקצה השני לגמרי, זה כמו שתנסה לדבר עם אדם שיחה פילוסופית, תצפה ממנו להבין אותך ולקבל את דעתך כשאתה בכלל לא מדבר בשפה שלו...
אתה מתעסק כאן לא רק במצוות תוכחה אלא בחילול השם.
מה שאתה עושה והדרך שבה אתה עושה את שה היא אסורה ולא נכונה וזה ברור לגמרי.
לך לרב אמיתי, לפוסק הלכה, תפרוש בפניו את פרטי האתר, מה מדברים כאן, מי האנשים שנמצאים כאן ותראה לו את שאלותיך ואת התשובות שאתה מקבל, אני רוצה לראות שהוא יגיד לך טוב מאד תמשיך ככה.
זה לא יקרה.
ואני די בטוחה שכבר נתתי לך מקור למקום שאמור להסביר לך למה אתה חייב להפסיק להתבטא בצורה כה אגרסיבית ומגעילה. וכו וכו.
זהו.
מקווה שעניתי לך.
בעצם, אם יש ידיעה שאולי זה ישמע, אני יכולה לבשר לך שזה לא ישמע בצורה שבה אתה משמיע את זה אלא נטו בצורה אחרת לגמרי שהיא ההיפך לדרכך.
מי כמוך יודע שבגמרא קודם יש המון פלפולים והמון צדדים ולכאן ולכאן עד שממש מגיעים לפסק ההלכה.
אותי לימדו שאסור לאדם למחות על עברה שנעשית בידיעה ברורה שלא ישמעו לו, בטח ובטח כשזה גורר לחילול השם.
אתה כאן מוחה באנשים שלא מבינים מילה ממה שאתה אומר, הם בכלל לא במקום בו אתה נמצא והדרך היחידה לקרב אותם היא באהבה לא למחות בהם למה אתם עושים דברים שמבחינתם מותרים לגמרי ואין להם הבנה למה אתה חושב שזה אסור ולא נכון כי מה הבעיה וכו וכו.
אתה במקום אחד והם בקצה השני לגמרי, זה כמו שתנסה לדבר עם אדם שיחה פילוסופית, תצפה ממנו להבין אותך ולקבל את דעתך כשאתה בכלל לא מדבר בשפה שלו...
אתה מתעסק כאן לא רק במצוות תוכחה אלא בחילול השם.
מה שאתה עושה והדרך שבה אתה עושה את שה היא אסורה ולא נכונה וזה ברור לגמרי.
לך לרב אמיתי, לפוסק הלכה, תפרוש בפניו את פרטי האתר, מה מדברים כאן, מי האנשים שנמצאים כאן ותראה לו את שאלותיך ואת התשובות שאתה מקבל, אני רוצה לראות שהוא יגיד לך טוב מאד תמשיך ככה.
זה לא יקרה.
ואני די בטוחה שכבר נתתי לך מקור למקום שאמור להסביר לך למה אתה חייב להפסיק להתבטא בצורה כה אגרסיבית ומגעילה. וכו וכו.
זהו.
מקווה שעניתי לך.
בעצם, אם יש ידיעה שאולי זה ישמע, אני יכולה לבשר לך שזה לא ישמע בצורה שבה אתה משמיע את זה אלא נטו בצורה אחרת לגמרי שהיא ההיפך לדרכך.
למדתי על זה לבגרות בתושבע:) בהקשר למצוות תוכחה. אכן.. אמנם יש לאדם מצווה וחיוב להוכיח אדם אחר, אך אם יש חשש שהמוכח יהרוג אותו, או אם ידוע שהוא רחוק מאוד מהתורה והתוכחה לא תועיל אלא רק תבייש - אין להוכיח...