אוף למה לי זה תמיד קורה?!?

אז ארגנו מתנה למורה..
אני היחידה שחפרה להביא כסף!
אני היחידה שאספה אותו!
אני היחידה שהוסיפה על ילדים אחרים!
אני הראשונה שהתנדבה ללכת!
ועכשיו חברה נוספת התנדבה לבוא איתי..
עכשיו הכל סבבה ושקנינו זרקנו רעיונות פה ושם וכל אחת הציע ופרגנו אחת לשנייה והכל טוב ויפה ואז..
פגשנו חברות שלנו ברחוב..
ואני סחבתי את כל השקיות כי היא התייעפה ולי יש פשוט כוח סבל.
בכל מקרה היא התחילה להסביר להם בזמן שכשהיא מראה היד שלי מתקמטת וכואבת..
ואני לא יכולתי להשחיל מילה
ואז הן אמרו לה "שרופות עלייך" "יא מלכה"
"גאות בך" והביאו לה חיבוק..
ואני פשוט עמדתי בצד.. שום פרגון בשבילי..
שופ הקשבה לדעה שלי..
שניסיתי לדבר לא הקשיבו לי..
זה הרגיש לי כל כך נוראי..
הרגשתי מנוצלת, כאילו באתי כדי לסחוב ולשלם..
מאכזב נורא..
ואת האמת אני לא מתחרטת שהלכתי..
כי זה בשביל המורה לא בשביל מישהו אחר
וזה שלא מעריכים אותי זה עניין אחר..
אוף אני שונאת שגורמים לי להרגיש מנוצלת..