אין לי כבר כוחות יותר.

לפעמים יש לי הרגשה שאני בכלל לא קיימת. אוויר.
לפעמים בא לי להתנתק מהעולם להיות סגורה בחדר, לא לתקשר עם אף אחד.
פשוט להיעלם, שלא יחפשו אותי.
אפילו הגעתי למצב שבו אני חושבת לעבור לפנימייה, או אפילו משפחה חדשה.
ויש לי משפחה מושלמת, שאני לא מתאימה לה.
לפעמים יש לי הרגשה שהעולם עומד לקרוס.
החרדות שלי מדברות בעד זה.
תמיד ידעתי וגם יודעת, שכולם מכירים את הצד ה"מושלם" שלי, אפילו המשפחה שלי.
אני בעצמי יודעת שיש לי צד אפל.
לכולם יש.
אבל אצלי הוא עצום.
הוא משתלט עליי שאני לבד.
אני לא שולטת במחשבות שלי אף פעם.
מה אני עושה בעולם הזה?
תמיד אומרים שצריך לגלות עם הזמן.
אני חושבת, שכבר מההתחלה יודעים.
אף פעם לא הייתי החלטית לגבי כלום, קשה לי לקבל החלטות.
תמיד אמרו לי שתגדלי, תביני אבל אני מבינה כבר עכשיו.
לפעמים אני חושבת שאף אחד לא מבין אותי, וזה נכון.
מה אתם חושבים?