זה ממש נורא שפשוט אין לי כוח לפריקות של אנשים?

גם אם זה החברים הכי טובים שלי? אני מנסה להיות חברה טובה ולהקשיב אבל אני רק מחכה שיהיו בשקט כי בעיות של אחרים לא כלכך מעניינות אותי ואין לי מושג מה אומרים במצבים כאלה, אני לא מאלו שיוזמים שיחות אז כשמישהו מחליט לפרוק אצלי אני די מעריכה את זה שהוא סומך עליי אבל אני מרגישה נורא כי אני רק מחכה שהוא יסתום כבר את הפה כי ממש אין לי כוח לשיחות נפש ארוכות ומשעממות על החיים של מישהו אחר גם אם הוא חבר קרוב, פשוט לא אכפת לי לא מסוגלת להקשיב ולנחם שעה ברצף, גם אין לי דרך להפסיק את השיחה בלי לצאת כלבה