לפני יומיים התחיל איתי בחור במרכז קניות, הסתכל עליי באחת החנויות ובהה בי ואחרי שיצאתי הוא פשוט הגיע אליי עם האוטו שלו.

הוא שאל אותי בת כמה בהתחלה שאלתי אותו למה הוא שואל ואז אמרתי לו שאני בת 18 וחצי בשירות לאומי, שאלתי אותו בן כמה הוא והוא אמר לי גם ואז הוא החנה את האוטו ואמר לי להיכנס כי חם בחוץ , בהתחלה חששתי להיכנס אז אמרתי לו שנשב בחוץ בצל לא בשמש אבל לא היה שום מקום לשבת בו אז נכנסתי לאוטו. הוא בחור דתי, נראה נחמד וגם אני דתייה הולכת עם מכנסיים אבל שומרת שבת והכל .
בקיצור הוא היה נראה ממש בעיניין שלי ואמר לי שהוא רוצה להכיר אותי , הוא גר די רחוק ממני אבל הוא עובד קרוב אליי . מפה לשם דיברנו והכרנו יותר והיה ממש כיף לשנינו , היה נראה שהוא בעיניין ממש. על ההתחלה החלפנו מספרי פלאפון. והיה כיף לגמרי. הוא גם רצה לקחת אותי טרמפ לאן שאני צריכה אבל אמרתי לו שהוא לא בכיוון ועדיף לי כבר ברכבת .
בקיצור אז אחרי זה דיברנו גם בהודעות ומרגיש לי שתמיד אני זו ששולחת לו הודעות והוא פחות מנסה ליזום שיחות, ומאוד קשה לי עם זה. במיוחד בגלל שאף פעם לא היה לי חבר (ועדיין אני לא מגדירה אותו כחבר כמובן). אני מרגישה שכשנפגשנו במציאות היה כיף והוא דיבר הרבה וגם אני וזה זרם אבל בהודעות הוא פחות מפרט ומדבר וקשה לי עם זה נורא , אפילו שהכרנו רק לפני יומיים. הוא גבר הוא אמור ליזום ולהתחיל שיחות גם בפלאפון. עדיין אפילו לא התקשרנו אחד לשני . הסברתי לו גם שאני מחפשת קשר רציני ושקודמים שרצו לא היו רציניים ולא רצו קשר רציני . רציתי מראש שהעיניין הזה הוא רציני ולא סתם להעביר את הזמן .
אם אני שולחת לו הודעה הוא עונה והכל , לא מסנן ב"ה אבל עדיין העיניין הזה שמפריע לי , אני לא יודעת מה לעשות לגביו? בבקשה עזרה.. מה כדאי לעשות או לומר ? ואם כדאי לומר לו אז מה בדיוק?
(אשמח אם תוכלו לנסח )