קטע פריקה שכתבתי. מה דעתכם?

אני כל יום שמה מסכה כשאני קמה. אני שמה מסכה של אושר, אני שמה אותה בגלל שאין בי כוחות לשאלות המעיקות של שאר האנשים הנורמלים החיים מסביבי. אז אני מספרת בדיחות, אני צוחקת, אני מחייכת. וברגעים שאף אחד לא מסתכל אני מרשה לעצמי להוריד את המסכה לשנייה, לקחת נשימה עמוקה וללבוש אותה שוב.

*אני לא עומדת להתאבד*
לא יודעת למה אני מרגישה צורך לציין את זה כל פעם שאני כותבת שאלה דיכאונית כדי לא להדאיג פה סתם אנשים