קטע שכתבתי... מה אומרים?

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי שאהבה זה גם כואב,
ראיתי אותך יושבת באמצע הבית ובוכה בכי כזה כואב, התפתלת מכאבים.
כאילו מישהו ירה לך כדור ללב. וזה הרגיש ככה והכול כאב לך, הראש הלב הבטן הכל.
והיום אחרי כמה שנים, אני מבינה את הכאב.
אהבה זה חרא של דבר,
ולמה? כי כמו כל דבר זה נגמר בסוף
זה מדהים, הכי יפה שיש.
עד שמגיע מישהו ותוקע לך את הכדור, העניין באהבה אבל זה שהכדור לא יוצא מהלב החוצה.
הוא יישאר שם עד שמישהו ירפא את הכאב.
ולכי תדעי מתי זה יקרה?
וכמה דמעות עוד תורידי בגללו?
ואיך קמים מזה בכלל?
ידעתי שזה כואב, וגם לא רציתי להתאהב אבל זה קרה, אני זוכרת שכשהכרתי אותך ביקשתי מאלוהים בקשה אחת.
בבקשה תעשה שאני לא אפגע ממנו.
אבל לפעמים אלוהים לא שומע, הוא לא תמיד שם לב לבקשות שלנו.
ולפעמים דברים קורים ואנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם לבד, אנחנו צריכים מישהו שינקה את הפצעים.
וזה כמו גלגל כזה, את תיפגעי, מישהו יבוא יתקן אותך, וגם הוא יפגע.
כי ככה זה עובד גם עם את לא רוצה שזה יעבוד ככה.
והכי מתסכל כאן, זה שעם הייתי יכולה לבחור הייתי בוחרת לעשות אותו הדבר, כי גם קיבלתי יותר ממה שאפשר לבקש.
אז בבקשה תעשה שזה לא יכאב הרבה כי נגמר לי הכוח להתמודד.