2 תשובות
אני חושב שאני מזהה אותך, נחמד שהתחלת לחקור בנושא ולקרוא (אם זו את) :)
זה נכון שתיאוריות מדעיות ניתנות לבדיקה ומניבות "ניבויים" שניתנים להפרכה, ובנוסף מתארות את הגורמים לתופעה טבעית מסוימת ומשמשות לחיזוי היבטים של היקום הפיזי או תחומים ספציפיים של ענפי המדע (כמו למשל חשמל, כימיה, אסטרונומיה, ביולוגיה וכו..).
אבל כשמדברים על "חיזוי" או "ניבוי", לא בהכרח מתכוונים לניבוי העתיד של התופעה (אפילו שזו גם תת קטגוריה של ניבוי בתאוריה), אלא גם למשל ניבוי תגלית או תוצאה מסוימת של חקר מדעי שהתאוריה עצמה אמורה לנבא. מה שמתכוונים זה משהו בסגנון של "אוקיי אם התאוריה נכונה - אז אני מצפה לככה וככה". ואם מוצאים שמה שציפינו בהנחה של התאוריה נכונה - נכון, אז אפשר להגיד שהיא ניבאה את התגלית הזו.
ביקשת דוגמא לניבוי שלנו ולקופים יש אב קדמון משותף, אז יש כאלו והן אחלה ראיות לאבולוציה, ויותר מזה - רובם אפילו ניבויים שאם הם היו מתגלים כלא נכונים, אבולוציה היתה בצרה והיתה נחשבת כלא נכונה.
אז לפני כמה שנים הקוד הגנטי של השימפנזה פוענח, ולכן יכולנו להשוות את הגנום שלנו לגנום של הפרימאטים האלו.
לפי האבולוציה והממצאים שמצאנו בנוגע לעץ החיים של הפרימאטים - לנו ולהם (השימפנזים, הגורילות והאורנג אוטנגים) אמור להיות אב קדמון משותף, ואם זה נכון אמור להיות דמיון גנטי (וכמובן יש),
אבל היה דבר אחד שמצאנו לאחר השוואת הגנומים שהיה לו פוטנציאל אם הוא היה נכון - לסתור את תורת האבולוציה.
מצאנו שלנו (בני האדם), יש 2 כרומוזומים פחות מכל הקופים האחרים (לנו 46 ולהם 48).
אנחנו מקבלים 23 כרומוזומים מהאבא ו23 מהאמא, אז יש לנו בעצם 23 זוגות ולהם 24 זוגות.
אפשר להניח שכנראה לאב הקדמון היה 48 מכמה סיבות, והעיקרית היא שלכל הקופים הגדולים האחרים (גורילות, שימפנזים, אורנג אוטנגים) יש 48 כרומוזומים דומים, מה שאומר שאנחנו השונים היחידים פה מתוך כל הפרימאטים.
לא יכול להיות שהכרומוזום נאבד בשרשרת שלנו כי אם כל אוכלוסייה של פרימאטים היתה מאבדת כרומוזום זה היה עשוי להיות קטלני.
מה שכמעט בטוח היה צריך לקרות זה שזוג אחד של כרומוזומים כנראה התאחה עם זוג אחר, מה שאומר שאנחנו צריכים להסתכל על הגנום שלנו ולגלות שאחד הכרומוזומים שלנו נוצר מאיחוי של 2 כרומוזומים של פרימאטים; ואם לא נמצא אותו - אבולוציה תהיה בבעיה והיה אפשר להתחיל לפקפק בעובדה שיש לנו אב קדמון משותף איתם.
יש דרך למצוא איחוי של כרומוזומים, וזה מהסיבה שלכרומוזומים יש סימנים שנקראים צנטרומרים שהם מקטעי דנא שמפרידים את הכרומוזום בזמן מיטוזה, ויש להם 2 מקטעי דנא בקצה הכרומוזום שנקראים טלומרים.
מה שיקרה אם זוג כרומוזומים יתאחה, זה שהאיחוי ישים טלומרים במקום שבו הם בכלל לא שייכים במרכז הכרומוזום, ולכרומוזום המאוחה יהיו 2 צנטרומרים במקום אחד (אחד מהם אולי יהפוך להיות בלתי פעיל, אבל עדיין יהיה שם).
מה שבסוף קרה זה שבהחלט מצאנו כרומוזום כזה בגנום שלנו, והוא כרומוזום מספר 2.
מצאנו את מקום ורצף האיחוי עם הבסיס המדויק ועם הטלומרים שלא שייכים, ובנוסף מצאנו שהצנטרומר שכבר לא פעיל - תואם לכרומוזום 13 של השימפנזה.
אשים קישור לאיור שימחיש את האיחוי.
וכל זה, זה רק עוד ניבוי אחד מוצלח שניתן להפרכה שהאבולוציה עשתה ועושה, וכל הזמן אותם הרים של הראיות האלו ממשיכים לגדול.
זה נכון שתיאוריות מדעיות ניתנות לבדיקה ומניבות "ניבויים" שניתנים להפרכה, ובנוסף מתארות את הגורמים לתופעה טבעית מסוימת ומשמשות לחיזוי היבטים של היקום הפיזי או תחומים ספציפיים של ענפי המדע (כמו למשל חשמל, כימיה, אסטרונומיה, ביולוגיה וכו..).
אבל כשמדברים על "חיזוי" או "ניבוי", לא בהכרח מתכוונים לניבוי העתיד של התופעה (אפילו שזו גם תת קטגוריה של ניבוי בתאוריה), אלא גם למשל ניבוי תגלית או תוצאה מסוימת של חקר מדעי שהתאוריה עצמה אמורה לנבא. מה שמתכוונים זה משהו בסגנון של "אוקיי אם התאוריה נכונה - אז אני מצפה לככה וככה". ואם מוצאים שמה שציפינו בהנחה של התאוריה נכונה - נכון, אז אפשר להגיד שהיא ניבאה את התגלית הזו.
ביקשת דוגמא לניבוי שלנו ולקופים יש אב קדמון משותף, אז יש כאלו והן אחלה ראיות לאבולוציה, ויותר מזה - רובם אפילו ניבויים שאם הם היו מתגלים כלא נכונים, אבולוציה היתה בצרה והיתה נחשבת כלא נכונה.
אז לפני כמה שנים הקוד הגנטי של השימפנזה פוענח, ולכן יכולנו להשוות את הגנום שלנו לגנום של הפרימאטים האלו.
לפי האבולוציה והממצאים שמצאנו בנוגע לעץ החיים של הפרימאטים - לנו ולהם (השימפנזים, הגורילות והאורנג אוטנגים) אמור להיות אב קדמון משותף, ואם זה נכון אמור להיות דמיון גנטי (וכמובן יש),
אבל היה דבר אחד שמצאנו לאחר השוואת הגנומים שהיה לו פוטנציאל אם הוא היה נכון - לסתור את תורת האבולוציה.
מצאנו שלנו (בני האדם), יש 2 כרומוזומים פחות מכל הקופים האחרים (לנו 46 ולהם 48).
אנחנו מקבלים 23 כרומוזומים מהאבא ו23 מהאמא, אז יש לנו בעצם 23 זוגות ולהם 24 זוגות.
אפשר להניח שכנראה לאב הקדמון היה 48 מכמה סיבות, והעיקרית היא שלכל הקופים הגדולים האחרים (גורילות, שימפנזים, אורנג אוטנגים) יש 48 כרומוזומים דומים, מה שאומר שאנחנו השונים היחידים פה מתוך כל הפרימאטים.
לא יכול להיות שהכרומוזום נאבד בשרשרת שלנו כי אם כל אוכלוסייה של פרימאטים היתה מאבדת כרומוזום זה היה עשוי להיות קטלני.
מה שכמעט בטוח היה צריך לקרות זה שזוג אחד של כרומוזומים כנראה התאחה עם זוג אחר, מה שאומר שאנחנו צריכים להסתכל על הגנום שלנו ולגלות שאחד הכרומוזומים שלנו נוצר מאיחוי של 2 כרומוזומים של פרימאטים; ואם לא נמצא אותו - אבולוציה תהיה בבעיה והיה אפשר להתחיל לפקפק בעובדה שיש לנו אב קדמון משותף איתם.
יש דרך למצוא איחוי של כרומוזומים, וזה מהסיבה שלכרומוזומים יש סימנים שנקראים צנטרומרים שהם מקטעי דנא שמפרידים את הכרומוזום בזמן מיטוזה, ויש להם 2 מקטעי דנא בקצה הכרומוזום שנקראים טלומרים.
מה שיקרה אם זוג כרומוזומים יתאחה, זה שהאיחוי ישים טלומרים במקום שבו הם בכלל לא שייכים במרכז הכרומוזום, ולכרומוזום המאוחה יהיו 2 צנטרומרים במקום אחד (אחד מהם אולי יהפוך להיות בלתי פעיל, אבל עדיין יהיה שם).
מה שבסוף קרה זה שבהחלט מצאנו כרומוזום כזה בגנום שלנו, והוא כרומוזום מספר 2.
מצאנו את מקום ורצף האיחוי עם הבסיס המדויק ועם הטלומרים שלא שייכים, ובנוסף מצאנו שהצנטרומר שכבר לא פעיל - תואם לכרומוזום 13 של השימפנזה.
אשים קישור לאיור שימחיש את האיחוי.
וכל זה, זה רק עוד ניבוי אחד מוצלח שניתן להפרכה שהאבולוציה עשתה ועושה, וכל הזמן אותם הרים של הראיות האלו ממשיכים לגדול.
קישורים מצורפים:
שואל השאלה:
כן זאת אני חחח
תודה רבה ❤
כן זאת אני חחח
תודה רבה ❤
אנונימית
באותו הנושא: