6 תשובות
זאת באמת רק הרגשה. את כנראה תופתעי לגלות לכמה אנשים את באמת חשובה.
אנונימית
לי איכפת, שלחי לי הודעה מבטיח לא לשפוט אותך - נדבר מלא חחח יאלה אני מחכה!
את מזכירה לי ממש ממש את עצמי, גם אני כמוך. בת כמה את?
אני מציעה לך להתחיל בזה שתחזקי קצת קשר עם המשפחה- אולי זה יעשה אותך יותר מאושרת, תשחקי עם אחיך הקטן, תיהי נחמדה להורים ותדברי איתם אולי, אל תסתגרי בחדר בתוך עצמך. אולי את עושה את זה ובגלל זה הם מתעסקים עם אחיך הקטן, ההורים שלך לא ידעו מה עובר עלייך וזה רק ידכא אותם אם תעשי להם פרצופים ותסתגרי. תצטרכי לדבר. בסהכ הם הורייך שדואגים לך ורוצים לטובתך.. אם זה ממש מפריע לך שהם מתייחסים אליו בקטע מוגזם אז תדברי עם אחד ההורים שיותר נוח לך לדבר איתו, ולא בצעקות. תגידי שאת מרגישה קצת לבד והיית רוצה לבלןת איתם יותר זמן ושאת מרגישה שהם מתייחסים יותר לאחיך.. לגבי החברים זה נושא ממש ממש מורכב. גם אני כמוך. אני מזדהה איתך ומכירה את ההרגשה של הסגירות. אני יודעת איך זה כשמתחשק לך להתחיל לדבר עם ילדים אחרים אבל כולם כבר צוחקים ביניהם ומסודרים בחבורות בכיתה. שלא מתייחסים אלייך.לפי מה שתיארת את חייבת מישהו להיאחז בו- בגלל זה התחלתי עם הדבר הכי קל- המשפחה. אחרי זה תעברי לעבוד על הקטע של קשרים. אני יודעת שזה מביך אבל נסי להגיד למחנכת להושיב אותך ליד מישהו, או שאם את מרגישה בנוח תספרי לה מה עובר עלייך
נסי למצוא אנשים שדומים לך באופי ולהתחבר אליהם. אם את לא מוצאת תירשמי לכל מיני מסגרות חברתיות. זה יכול להיות תנועת נוער, מגמה בבית ספר, נבחרת ספורט, דברים מחוץ לבית ספר שמעניינים אותך וכו'. תתחילי להרחיב את המעגל החברתי במסגרות אם אנשים חדשים שעוד לא פגשת.. ותזכרי- אל תישארי לבד, תמיד תחפשי לפחות מישהו 1 להיאחז בו, תמיד תסתכלי אופטימי ותראי מה את כן יכולה לעשות עם מה שכבר יש לך עכשיו. ןאל תדחי אנשים שכאן כדי לעזור לך.
אני מציעה לך להתחיל בזה שתחזקי קצת קשר עם המשפחה- אולי זה יעשה אותך יותר מאושרת, תשחקי עם אחיך הקטן, תיהי נחמדה להורים ותדברי איתם אולי, אל תסתגרי בחדר בתוך עצמך. אולי את עושה את זה ובגלל זה הם מתעסקים עם אחיך הקטן, ההורים שלך לא ידעו מה עובר עלייך וזה רק ידכא אותם אם תעשי להם פרצופים ותסתגרי. תצטרכי לדבר. בסהכ הם הורייך שדואגים לך ורוצים לטובתך.. אם זה ממש מפריע לך שהם מתייחסים אליו בקטע מוגזם אז תדברי עם אחד ההורים שיותר נוח לך לדבר איתו, ולא בצעקות. תגידי שאת מרגישה קצת לבד והיית רוצה לבלןת איתם יותר זמן ושאת מרגישה שהם מתייחסים יותר לאחיך.. לגבי החברים זה נושא ממש ממש מורכב. גם אני כמוך. אני מזדהה איתך ומכירה את ההרגשה של הסגירות. אני יודעת איך זה כשמתחשק לך להתחיל לדבר עם ילדים אחרים אבל כולם כבר צוחקים ביניהם ומסודרים בחבורות בכיתה. שלא מתייחסים אלייך.לפי מה שתיארת את חייבת מישהו להיאחז בו- בגלל זה התחלתי עם הדבר הכי קל- המשפחה. אחרי זה תעברי לעבוד על הקטע של קשרים. אני יודעת שזה מביך אבל נסי להגיד למחנכת להושיב אותך ליד מישהו, או שאם את מרגישה בנוח תספרי לה מה עובר עלייך
נסי למצוא אנשים שדומים לך באופי ולהתחבר אליהם. אם את לא מוצאת תירשמי לכל מיני מסגרות חברתיות. זה יכול להיות תנועת נוער, מגמה בבית ספר, נבחרת ספורט, דברים מחוץ לבית ספר שמעניינים אותך וכו'. תתחילי להרחיב את המעגל החברתי במסגרות אם אנשים חדשים שעוד לא פגשת.. ותזכרי- אל תישארי לבד, תמיד תחפשי לפחות מישהו 1 להיאחז בו, תמיד תסתכלי אופטימי ותראי מה את כן יכולה לעשות עם מה שכבר יש לך עכשיו. ןאל תדחי אנשים שכאן כדי לעזור לך.
אנונימית
יקרה,
נראה כי את חווה הרבה בדידות, עצב, הרגשה של שקיפות ממשפחתך שכנראה בהרגשה שלך שמה אותך בצד כאילו את לא קיימת ואת מצידך צריכה להילחם עם המקום שלך, ובנוסף לכל זה נשמע שאת מרגישה גם מנודה מחברייך.
לפעמים המקום של הבדידות גורם להרגשה שאין לך למי לפנות, להרגשה שאת לא ראויה ולמקום של חוסר כוחות להתמודד עם היום הבא.
יקירתי, חשוב לי מאוד שלא תישארי עם ההרגשה הזו לבדך, זו הרגשה נוראית להתמודד איתה, והפחד שאם תשתפי מישהו יכול לפגוע בך לפעמים זו רק הרגשה..
אולי אם תוכלי לנסות לדבר עם יועצת בית הספר או אדם מבוגר אחר שאת יכולה להרגיש איתו בכל זאת קצת יותר פתוחה...
בנוסף, אני מתנדבת באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. אני רוצה להזמין אותך לצ'אט אישי ואנונימי עם אחד ממתנדבנו. תוכלי למצוא מקום שיקשיבו לך בלי לשפוט אותך ואת רגשותייך אלא להבין את הקושי איתו את מתמודדת. אנו זמינים כל יום, מלבד שישי, בין השעות 21:00 - 00:00 בכתובת www.sahar.org.il.
שלך,
מתנדבת סה"ר
נראה כי את חווה הרבה בדידות, עצב, הרגשה של שקיפות ממשפחתך שכנראה בהרגשה שלך שמה אותך בצד כאילו את לא קיימת ואת מצידך צריכה להילחם עם המקום שלך, ובנוסף לכל זה נשמע שאת מרגישה גם מנודה מחברייך.
לפעמים המקום של הבדידות גורם להרגשה שאין לך למי לפנות, להרגשה שאת לא ראויה ולמקום של חוסר כוחות להתמודד עם היום הבא.
יקירתי, חשוב לי מאוד שלא תישארי עם ההרגשה הזו לבדך, זו הרגשה נוראית להתמודד איתה, והפחד שאם תשתפי מישהו יכול לפגוע בך לפעמים זו רק הרגשה..
אולי אם תוכלי לנסות לדבר עם יועצת בית הספר או אדם מבוגר אחר שאת יכולה להרגיש איתו בכל זאת קצת יותר פתוחה...
בנוסף, אני מתנדבת באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. אני רוצה להזמין אותך לצ'אט אישי ואנונימי עם אחד ממתנדבנו. תוכלי למצוא מקום שיקשיבו לך בלי לשפוט אותך ואת רגשותייך אלא להבין את הקושי איתו את מתמודדת. אנו זמינים כל יום, מלבד שישי, בין השעות 21:00 - 00:00 בכתובת www.sahar.org.il.
שלך,
מתנדבת סה"ר
גם פה לאף אחד לא אכפת ממך, וגם אם הם אומרים לך שכן הם שוכחים ממך תוך 2 דקות
זה לא תמיד נכון ^ לאנשים כן אכפת ממנה אם הם הגיבו לה ועזרו לה.
באותו הנושא: