22 תשובות
לצמצם בחומר שפשוט לא חשוב, מי שרוצה להרחיב מקצוע מסויים שיעשה את זה בתור מגמה .
להכניס במיוחד בכיתה י"ב דברים שבאמת יעזרו להם בחיים נגיד דברים שקשורים לצבא, איך להתמודד עם העולם האמיתי , פוליטיקה וכ'ו .
להזכיר שאלו בסך הכל ציונים, וציונים לא מראים מי חכם ומי לא , רק מראים מי יכול לדחוס מלא חומר , להקיא אותו ואז לשכוח ממנו לגמרי עד למבחן הבא.
- ההיקף של החומר שלומדים לבגרות. לדעתי זה ממש לא בסדר ולא אנושי שיצפו מאיתנו לשנן כל כך הרבה, אז או להוריד חלקים או לשבור את הבגרות לכמה בחינות במקום אחת
- כשמלמדים שפות להתמקד יותר בדיבור ותקשורת
-להתחשב בילדים בעלי לקויות למידה.
אני יכולה להגיד כבעלת לקויות למידה שכמעט ולא מתחשבים בלקויות הלמידה. פשוט דוחפים לי כדורים והארכות זמן ללא סוף.

-להפסיק את ההדתה.
בתחילת השנה הגדרתי את עצמי כבן אדם מסורתי כי המשפחה שלי כזאת אבל בגלל כל נושא הדת שניסו לדחוף לנו בכל דרך אפשרית פשוט ירד לי ממנה.

-להכניס דברים שיעזרו לנו בעולם האמיתי.
אני לא רואה את עצמי הולכת ברחוב ואומרת למשולש שהוא חופף למשולש אחר. אם כבר מלמדים מתמטיקה שילמדו גם דברים שימושיים שלא בהכרח קשורים לאנגלית, מתמטיקה, לשון או ווטאבר.
תנ"ך לא יעזור לי בעתיד ואני לא צריך לעשות בזה 2 יחידות
הבגרות בספרות... צריך ללמוד לעומר בערך עשרים ומשהו סיפורים ושירים ונבחנים רק על 4 שאתה לא יודע מה הם... וזה רק 2 יחידות כבר עדיף לעשות 5 מתמטיקה
לעשות את הבגרות בתנך בכיתה י'. יחסוך לא מעט לחץ בכיתה יא.
לא להיות בנויים רק על ציונים יבשים.
לאפשר להרחיב חומר חשוב ולצמצם מיותר
כפייה דתית
שעיורים על ניהול כספים נכון
מערכת חינוך מיושנת
שמלדמים שלטעות ולהיכשל זה רע
זה רק קמצוץ של הקמצוצון יש עוד הרבה מאד
- לבטל את המקצועות שצריך רק לזכור בהם חומר ולהקיא אותו במבחן ולשכוח, כמו ספרות, תנ"ך, של"ח ועוד..
- להוסיף במקומם מקצועות כמו כלכלה, פוליטיקה, אורח חיים בריא, ועוד מקצועות שבאמת יעזרו לי, אפילו בישול.
- שמי שלא רוצה ללמוד ורוצה רק להפריע למורה לא יהיה חייב לשבת בכיתה, ויהיה חדר שכל מי שלא רוצה ללמוד ילך אליו ויוכל לעשות מה שהוא רוצה..
ככה גם יהיו פחות תלמידים בכיתות, וגם יצטרכו פחות מורים
- לשנות את השיטה המשעממת שבה לומדים חומר. במקום להעתיק מהלוח ולכתוב במחברות, נעשה את הכל בטאבלטים.
לא נעתיק מהלוח! יהיה לנו כבר את החומר בתוך הטאבלטים, כמו בספר. ככה כל הזמן שמתבזבז על העתקה מהלוח איננו, ויום הלימודים מתקצר. בנוסף, יש פחות משקל על התיקים ולא צריך לאמץ את הידיים.
- עונשים יותר משמעותיים, לא לוותר על העונש אם הילד אמר סליחה. עונש של קנס להורים יפתור את הבעיה, רק דרך הכיס הם ילמדו.
- בעזרת הקנסות של ההורים יוכלו גם לשפץ את הבית ספר, יהיה תקציב לעשות פעילויות בבית ספר ועוד.
לתגובה מעלי החלק עם הטבלאט לדעתי לא לגמרי נכון אם את רוצה שאני יפרט לך למה תפני אלי בפרטי
לתת יותר חופש בחירה בתכני הלימוד להורים ולבתי הספר, כך שכל הורה יחליו אילו תכנים חשובים בשבילו שהילדים שלו ילמדו
אני לא יכולתי. צריך להבין, הם לא עושים לנו את זה מתוך רוע, הם עושים לנו את זה כי אין להם דרך אחרת.
אין עוד דרך להתמודד עם כמות כזו של תלמידים, זו שיטה שקיימת כבר 500 שנים (מקורה בארצות ערב) והיא נועדה ללימוד כיתות גדולות.
הם צריכים הרבה מבחנים כדי לראות שאנחנו מבינים.
בכל זאת - מה כן הייתי משנה?

אני מצטער ממש, אבל את ימי החופש. אין מה לעשות, להורים שלנו זה עולה המון כסף כדי אפילו להיות איתנו בבית, מכיוון שיש להם הרבה פחות ימי חופש משיש לנו. אל תתחילו לשנוא אותי, כי אני אומר את זה בתור תלמיד וגם אני רוצה עוד חופש, אבל להורים שלנו מספיק קשה. עכשיו: מה יותר קל - לצמצם לילדים את החופשים (שהם בין הארוכים בעולם) או לכפות על מקומות העבודה לתת לעובדים עוד שבתונים?

את מתן שיעורי הבית - שיעורי הבית לא באמת עוזרים, אחרי הכל, אדם יוכל ללמוד רק אם הוא ירצה בכך והמידע הזה יהיה חיוני לו. כמו שלא חיוני לי מה השמות של ההורים של החברה הכי טובה שלי, אך אני זוכר אותם רק כי אני אוהב את החברה הכי טובה שלי.

סינון של החומר הנלמד, כמו שאמרתי קודם, אם לא נרצה ללמוד דבר מסויים, חא משנה כמה שיננו, בסופו של דבר נשכח אותו כי הוא לא חשוב לנו מעבר למבחנים.
כלומר, אם לא כל הילדים ילמדו את הכל בעוד שלרובם זה לא מועיל, נוכל להשאיר יותר תקציב למשרד החינוך עצמו.

נניח ויש לנו עוד מעט תקציב, אגיד רק את המשפט הסיני:
"אני שומע - אני שוכח.
אני רואה - אני זוכר.
אני עושה - אני מבין."
כלומר, צריך יותר להתרכז בהדגמה המעשית ובעשייה, פחות בגידופי המילים.

ציונים זה לא הכל, שלוש סיבות לכך:
1. כמו שאמרתי, המידע שמנסים להעביר לנו לא רלוונטי לנו מלבד למבחן, כלומר, ברגע שעברתי את המבחן - המידע לא חשוב לי והמוח זורק אותו לפח. משמע, המהחנים לא גרמו לנו באמת ללמוד לחיים, אלא נטו ללמוד למבחן ולשכוח אחר כך.
2. אפשר להתכונן למבחנים ספציפית, כך שהציון לא באמת מראה על כמות הידע שלך, אלא על כמה ייסרת את עצמך (לרוב, יש כאלה שקל להם מאוד במבחנים).
3. אובססיה. רוב התלמידים מפתחים אובססיה לציונים, הם מרגישים רע כשהם נכשלים, מרגישים טוב כשהם מצליחים וחושבים שהכל בנוי על ציונים. למה? שתי סיבות:
א'. שטיפת מוח - תמיד אומרים לנו כמה שהם חשובים ושזה יעזור לנו בעתיד. אך בפועל? חוץ מתעודת בגרות, לא תצטרכו עוד משהו לעתיד שלכם מבית הספר. אפשר לסכם אץ בית הספר בתעודת בגרות ואחרי סה ללכת לעשות פסיכומטרי, אחרי שני אלה+מימון - תוכל ללכת לתואר ראשון. מה צריך לתואר שני? את התואר הראשון. לא אפרט כרגע.
ב'. זה מאוד פיזי מבחינתו, כשאנחנו רואים מספר, אנחנו מיד מבינים אותו. למה? שוב, לא אפרט - אבל כשאנחנו רואים 314 בננות, החלק שאחראי על המתמטיקה במוח שלנו יגיד "ווא, יש כאן הרבה מאוד בננות" ולא "יש כאן בדיוק 314 בננות, עם סטייה של 34 לכאן ולכאן" או מיד ידע את המספר המדוייק, זה כי המוח שלנו לא יודע איך להתמודד עם דברים כאלה. ברגע שהמצאנו את הבסיס העשרוני, מספרים הרבה יותר נגישים לנו, כך שברגע שאומרים לנו 314 בננות, נדמיין 314 בננות, שזה הרבה מאוד. או במילים אחרות: זה נראה יותר מציאותי בשבילנו.

שוב, הרעיונות לא יוכלו לצאת לפועל (לפחות רובם), אין תקציב בשביל זה, אבל הבעיה העיקרית היא חוסר ההבנה של "המבוגרים".
טכנית, המבוגרים לא יותר חכמים מכלב שעבר שטיפת מוח, הם הולכים רק לפי הדברים שלימדו אותם, הדעות שנתנו להם בלי לחשוב אם זה בכלל הגיוני או מה זה נותן להם.

דבר אחד שאפשר לשנות בקלות - הוא בעיית הלבוש. אין טעם שבכל המדינה יהיו הגבלות על לבוש, ברוב בתי הספר, אפילו אסור ללבוש חצאית בלי גרביונים מתחת. ברצינות, זה לא מפריע רק לחילונים, גם לדתיים.
ממש הגזמת (תגובה מעלי
מתחשבים בלקויי למידה, אני גם לקויי למידה ואני בכיתה כזאת פשוט צריך לעבור איבחון וועדת השמה כדי להיות שם^ לשאלה אממ שאולי כל אחד ילמד את מה שמעניין אותו (חוץ ממתמטיקה ואנגלית שזה צריך להשאיר) בקצב שלו
לא קוראים לזה להגזים, קוראים לזה להשקיע.

תגובות בסטיפס, שנועדו כדי לעזור, צריכות להיות מושקעות. אז מה אם זה לוקח מהזמן של הכותב? הוא ידע שלזה הוא נכנס כשהוא התחייב לעזור בזמן שהוא באתר.

אם אין לו את היכולת - לא אוכל להכריח אותו לעזוב את המקום, כי כל דבר הוא סוג של עזרה, גם התהייה, מכיוון שהיא עונה לדרישות מבחינה לוגית וחשוב לדעת את מה שכל האנשים חושבים, אחרי הכל, גם האדם שטעה יכול ללמוד מזה.

אך כל מי שיכול להשקיע ויודע שהוא צריך לעזור, ראוי שהוא ישקיע כדי לעזור. אחרי הכל, העזרה לא תגיע מלהגיד "תקציבים" - זה פשוט לא עובד ככה. העזרה תגיע מהבעת דעה, רצינות, נימוק ובסופו של דבר - גם ההרגשה הטובה שלך.

כן, אין לנו באמת מעשים חסרי אנוכיות, אנחנו מוכרחים גנטית לעזור לאחר, ברגע שאנחנו עושים את זה, משתחרר לנו דופאמין במוח כתגמול. אם לא נעזור, נרגיש חרטה שלא עזרנו כי אנחנו מתוכנתים לזה, אחרי הכל, אנחנו חיה חברתית שמוכרחת חיות שדומות לה כדי לשרוד.
לא כולם צריכים 45 דקות 8 פעמים ביום 5 פעמים בשבוע 12 שנים כדי לעבור כמה מבחנים עם ציון 100... צריך להתאים לכל תלמיד את הכמות זמן שהוא צריך.. אני למשל בכיתה ט' ואני חושב שעם שבועיים של חרישה אני יכול לעבור את כל הבגרויות (אני כבר לומד מתמטיקה בבר אילן אז אני אמור לעשות ממילא בגרות 5יחל בכיתה י ויש לי רמה טובה מאוד באנגלית. וכל שאר המקצועות זה נטו שינון)
נגיד שהחומר שמלמדים אותנו הוא רלוונטי ונחוץ(הוא לא)
המערכת לא מנסה לגרום לנו לזכור אותו, אלא רק להוציא ציון טוב.במקום לעשות מבחנים מסכמים, לעשות בחינות על כל נושא, וגם שיהיה אפשר לעשות בגרות בכל כיתה אפשרית, כי יש ילדים שיודעים כבר את כל החומר ואין טעם למשוך אותו עד יב(כמו מדעי המחשב או אנגלית או כל מקצוע) וזה יכול לחסוך מלא לחץ אחר כך
להפוך מקצועות כמו היסטוריה וספרות ללא חובה ולשנות את התוכנית לימודים בספורט (או לבטל לגמרי את המקצוע או להפוך אותו לאשכרה משהו שקשור בספורט).
חוץ מזה, צריך לשלם יותר למורים ולהעלות את הרמה שלהם, יש כל כך הרבה אנשים שאני מכיר שאם רק היו להם מורים טובים יותר אז הם היו מצליחים יותר פעם ואז היה להם בסיס טוב להצליח עכשיו וחבל לי שהם סתם נדפקו
להפסיק לשפוט תלמידים רק על פי הציונים שלהם

שמורים יפסיקו להתנהג אל תלמידים כאל חיילים שלהם (וזה לא מעניין אותי שהם היו מפקדים בחירים בצבא)
לצמצם בחומר ולהוריד קצת מבחנים ועומס שילמדו דברים חשובים
למי שאמר שהוא לומד בבר אילן ועדיין חייב לגשת לבגרויות, אני חושב שהרעיון מאחורי זה הוא כדי שלא תהיה מבודד חברתית מבני גילך ועדיין יהיו לך חיים סוציאליים גם כמישהו עם קישורים מתקדמים.
זה סבבה שאתה מתקדם יותר מהר, אבל בלי קשרים סוציאליים מהותיים יהיה לך פחות רצון לחיות(לדעתי לפחות..סוג של מנסיון). האדם הוא חיה חברתית, וגם אם תכיר סטודנטים מעל גיל 20 באוניברסיטה(אם הבנתי נכון ואתה לומד עם סטודנטים רגילים) הסיכוי שהם יהיו חברים אמיתיים שלך לא גדול..
אפילו בתור עתודאי בן 18 היה לי רק חבר אחד קרוב בלימודים, עוד ארבעה שהיו חברים ללימודים ועוד עתודאי אחד מלבדי בכיתה.. היה לי קשה ללמוד בלעדיהם נראה לי..אבל זה סובייקטיבי אני מניח..
אנונימי