אוף.. זה תמיד קורה לי באסיפות הורים (המשך)

את ממש לא חייבת לחייך, את יכולה להראות על שפת הגוף שלך מה שאת באמת מרגישה.
את יכולה להגיד לו שאת בסדר עם המקום שאת נמצא בו, תודה על העזרה שלום ולהתראות.

שואל השאלה:
תודה^

אני הייתי ממש כמוך, ובאותו מצב. אני די ביישנית(בעבר הייתי הרבה יותר) ויותר מזה, אני לא יוזמת, בעבר גם לא דיברתי עם אנשים(זרים) אם הם לא פנו אליי קודם, והיום אני עדיין קצת מתקשה עם לעשות את זה. בגלל זה היה לי קשה להכיר אנשים חדשים. כעליתי לכיתה ז החברות שלי מהיסודי לא עברו לבית הספר שלי ולא הכרתי אף אחד, יחסית מהר התחברתי לילדה היחידה שלא הייתה כבר עם חבורה מהיום הראשון(האמת שזה היה בעיקר בגללי, אני פחות מתביישת לגשת לאנשים שהם לבד כמוני). הבעיה הנוספת הייתה הכיתה שלי, לא הייתי במדעית בגלל שפספסתי מבחנים לשם(הייתה לי תקופה לחוצה במשפחה), ובכיתה שלי הרוב היו ממש שונים ממני באופי, הרבה ערסים ופרחות ואנשים שונים ממני לגמרי, גם לא רציתי להתחבר אליהם, לא היה לי למי.

המחנכת שלי, כמעט מהיום הראשון שלי לחצה עליי להתחבר עם עוד אנשים ולא להיות רק עם החברה היחידה שלי(למרות שהיו לי עוד חברות, רק לא מהכיתה). בכל אסיפת הורים היא הייתה אומרת להורים שלי על זה, כל פעם שלא הייתי באה לטיול מסוים חופרת לי על זה וזה ממש עצבן אותי, מסיבות דומות שזה עצבן אותך. פשוט היא סתם הטיפה, כאילו שזה כזה קל להתחבר לאנשים, ויותר מזה, לא היה לי איך ועם מי. אני לא רציתי להתחבר איתם והם גם לא רצו איתי, היינו שונים, לא היו לנו תחומי עניין משותפים.

אני פשוט התעלמתי מהמחנכת וייבשתי אותה בכל פעם. הכי עצבן אותי שכשהחברה הכי טובה שהייתה לי אז עברה כיתה, והפסקנו להיות חברות, והייתי הכי לבד שהיתי אי פעם שנה(בלי שום חברים אמיתיים בכיתה, אבל מידי פעם ניסיתי לדבר עם ילדים, סתם שלא אהיה לבד) אז היא אמרה להורים שלי- אמרתי לכם שיעשה להן טוב להפרד, היא משתלבת הרבה יותר טוב בכיתה. וזאת הייתה התקופה הכי בודדה שלי, היא בכלל לא הבינה, היא אף פעם לא הבינה, ולא ציפיתי ממנה. בגלל זה לא לקחתי אותה ברצינות.

אני מציעה לך להתעלם, אני לא אחת של אנשים, אני לא צריכה להיות מסביב לאנשים כל היום, אבל אני לא אוהבת להיות לבד כשכולם עם עוד אנשים, אז לרוב יש לי את החבורה הקטנה שלי, אבל שאני קרובה אליהן. אפילו ההורים שלי, במיוחד בריבים היו צריכים לדחוף לי בפנים את המצב החברתי, הקטע הוא שלי זה לא כזה הפריע, ניסיתי רק לרצות אותם בזה שדיברתי ונפגשתי עם אנשים שבכלל לא התחברתי אליהם.

אני מאמינה שהמחנכת שלך באמת רוצה בטובתך, אבל כמו שאמרת- היא לא עושה כלום ולא תעשה אז המילים שלה לא עוזרות. תעשי מה שטוב לך. הייתי באמת יחסית בודדה רק שנה אחת, אחר כך עברתי לכיתה מדעית(העבירו אותי בתיכון בגלל המגמות) ושם הכרתי אנשים כמוני ואלו היו השנים הכי מאושרות שלי, כיתה טובה, מחנכת טובה, חברים טובים. הכל עובר, את עוד תמצאי את האנשים שלך ויש לך עוד הרבה שנים להתפתח כבת אדם. לא הייתי מתייחסת אל המחנכת במקומך או אל המילים שלה.

שואל השאלה:
אנונימית- תודה רבה רבה רבה עודדת אותי ממש!

זכותך לא לרצות לדבר עם אנשים חדשים.
מבינה שקשה אבל תנסי קצת להתחבר...
הוא לא יודע שזה פוגע בך

אולי תנסי לדבר איתו
אני בטוחה שהוא רוצה בטובתך בסך הכל