סורי אם זה נשמע מזעזע / מתנשא ..אבל באמת שאני מרגישה ככה

יש לי די הרבה חברים כי עברתי בית ספר... אבל אף אחד לא מכיר אותי באמת ואני מרגישה שאףאחד גם לא רוצה להתעמק בי . אני מרגישה שאם הייתי.פחות יפה אז לא היו לי חברים בכלל שסובבים סביבי ושכולם סביבי רק בגלל החיצוניות שלי... אני לא יודעת איך להציג אתעצמי ואין לי ביטחון. כל הילדות וכל החטיבה שלי עברתי חרם ואני לא יודעת להתמודד עם חברה וחםעמים זה גם מלחיץ עוד יותר עכשיו כי אני לא מכירה אף אחד ואין לי מושג למה הוא מסוגל לעשות.. הרבה בנים מהבצפר דלוקים עלי ואין לי מושג מה זה אומר. הם גם לא דיברו איתי בחיים רק בהודעות וקשה לי להבין כל כך הרבה.דברים וזה מתסכל אותי. אני לםחות לא לבד בבצפר אבל קשה לי להסתגל לזה כי זה מוזר לי שפתאום יש לי חברים כשהייתי רגילה תמיד להיות לבד ושיצחקו עלי וירדו עלי. אני מרגישה מטומטמת שאני לא מבינה. אבל אני יודעת שאם אני הייתי מכוערת עכשיו(כי כולם אומרים לי שאני ממש יפה משום מה והרבה מז.כלים עלי ובוהים בי..) אז אני יודעת שהייתי ממשיכה להיות לבד. כי בתכלס בפנים אני מרגישה לבד.
מה לעשות? איך להתמודד עם זה?